חפש  

הבית של שוש ויוסי  |  
מכשיר מונע נחירות  |  יוסי ספוזניק - טכנאי שיניים  |  לייב מורגנטוי  |  

 

 

 אל כמיה – על ריפוי מסרטן

ליאת רגב

הופיע ב"חיים אחרים" מאי 2001

אחרי שצבר אבנר  שילה ותק במחלת הסרטן – חמש התפרצויות של המחלה – בפעם החמישית אמר לא לטיפול הכימותרפי, ויצא לחפש את נתיב הריפוי שלו.

היום הוא מנחה אחרים איך למצוא את נתיב הריפוי שלהם.

 

   אבנר שילה לא יודע אם זה הייעוד שלו, אבל הוא יודע שיש לו מסר חשוב להעביר, והמסר הזה בוער בעצמותיו. היום לאחר שחלה חמש פעמים בסרטן והבריא לבד, בכוחות עצמו, חשוב לו לומר לכל מי שמתאים לכך: "היה עצמך!" אבל המסר הזה מורכב הרבה יותר, והרלוונטיות שלו לחולי סרטן עוד דורשת בירור.

שילה היה בן ארבע-עשרה בלבד, כשהתגלה לו לראשונה שחלה בסרטן. "הלכתי לרופאת המשפחה בקופת חולים כדי להשיג שחרור מבית הספר, והיא גילתה אגב מישוש, גולה בצווארי. מיד נשלחתי לסדרת בדיקות אינסופיות בבית החולים הדסה בירושלים. תוך שבועיים עברתי ניתוח להוצאת בלוטת התריס עם הגידול, שאז כבר התברר שהוא סרטני. אחר כך נמצאו גם גרורות בריאות ובראש, ולכן עברתי טיפולים כימיים לחיסול הגרורות. כל טיפול כזה לווה בתחושות נוראיות של בחילה, הקאות, חולשה, בשהייה של שבוע עד שבועיים בחדר בידוד בבית החולים ובסבל רב. הטיפול הצליח, אך עד גיל עשרים חזר הסרטן עוד מספר פעמים."

ואז פתאום, בבדיקה שגרתית, כשהוא בן שלושים ועם שלושה ילדים, זה חזר. הסרטן הופיע שוב באותם מקומות שהכיר: הצוואר, הראש והריאות.

"משום מה זה היה שוק גדול יותר מהפעמים הקודמות. לא משום שפחדתי, אלא בגלל משהו אחר. פתאום לא היה ברור לי שאני הולך לכימותרפיה. משהו בי התנגד."

 הפרדוקסים של החיים

  זו הייתה תחילתה של דרך חדשה, ושל מהפך עצום בחיים. דרך של גילוי עצמי. שילה ביקש דחייה בטיפול. בקשתו אמנם נענתה בשלילה. אך הוא החליט בכל זאת לנסות משהו אחר. עד היום הדחייה בתוקף.

"בשלושת החודשים הבאים עברתי טיפולים חלופיים. התחלתי לעבוד עם עצמי בשיטות של ריפוי עצמי; הרפיה ודמיון מודרך ואז עברתי שוב בדיקה זהה לבדיקה הקודמת. התשובה הרשמית שקיבלתי מן הרופאים הייתה שלא חל שינוי במצב הגרורות. התאכזבתי מאוד וחשבתי לנטוש את הטיפול האלטרנטיבי, אך בבדיקה בבית הבחינה אשתי שבצילום החדש הגידולים נראים קטנים וחלשים באופן משמעותי."

וכך, למרות התנגדות הממסד הרפואי, המשיך שילה לחפש דרכים אחרות לריפוי.

בחמש השנים הבאות הוא המשיך לעבוד עם עצמו, למד שתי שיטות טיפול של רפואה משלימה, והתמחה בשיטת "ג'ין שין אקופרסורה". הוא התחיל לטפל גם באנשים אחרים, החליף מקומות עבודה ומגורים והביא עוד בת לעולם.

לאחר חמש שנים, בבדיקה מקיפה, התברר שהגידול וכל גרורותיו נעלמו לגמרי. שילה החליט להפוך את דרך הריפוי לדרך חיים.

   נפגשנו, על פי בקשתו, בבית הקפה "פינה ירוקה", מקום בחוץ, על שפת האגם, בטבע. איכשהו, כשהגעתי למקום קיבלתי את הרושם שהאיש בחר בדיוק את האווירה המתאימה.

   אז אתה יכול לרפא אנשים מסרטן בלי כימותרפיה וטיפולים קונבנציונאליים?

   "אני לא מרפא אף אחד. וחשוב לי להדגיש את זה כבר בפתח הדברים. איך אני יכול לרפא? אני עוזר לאנשים לרפא את עצמם. מדריך אותם בדרך לעצמם."

    מה הקשר בין הדרך אל עצמם לבין מחלה פיסית כמו סרטן?

   "בדרך שלי לריפוי הסרטן שלי מצאתי שיש קשר בין הקושי בביטוי רגשות, בין מצב של חסימה רגשית לסרטן. בזמן החלמתי קראתי את הספר 'סרטן כנקודת מפנה'. בספר הזה מוזכר מחקר אמריקני שמצא שלחולי סרטן יש קושי גדול יותר לבטא רגשות, בעיקר רגשות קשים. במחקר מצאו שסרטן מופיע פעמים רבות, בתוך תקופה של שנה או שנתיים אחרי משבר בחיים או מאורע רגשי קשה. המשבר יכול להיות מוות של אדם קרוב, גירושים, סיום עבודה, סיום לימודים – איזשהו זעזוע בחיים, שאגב לא תמיד נתפס כאירוע שלילי. התעמקתי בנושא רבות, והיום אני מבין יותר מה 'הקוד הרגשי' שמוביל לסרטן וגם איך זה מוביל."

   איך זה באמת מוביל?

   "המפתח הוא לא בביטוי הרגשות אלא בהדגשתם. אני לא מקבל את ההפרדה בין גוף לנפש. לפי ההבנה שלי רגשות הם גופניים. רגשות הם משהו שמתרחש בתוך הגוף. רגשות קיימים בתוך הגוף במובן הכי עמוק. משהו קורה כשאנחנו עצובים, כשאנחנו כועסים, כשאנחנו מקנאים. כל רגש יש לו ביטוח בגוף. המדע עוד לא יודע לזהות את זה, אבל זה ללא ספק קיים. בנוסף, רגשות נמצאים תמיד בתנועה, In Motion.

"זרימת הרגשות בתוך הגוף חיונית לבריאות שלנו. באופן טבעי אם נכעס זה ייקח כמה דקות או חצי שעה והכעס יחלוף. כנ"ל לגבי צחוק. זה 'זז' לרגש אחר. כשאנחנו מפסיקים להרגיש רגש מסוים , אם בגלל הדחקה ואם בגלל סיבה אחרת, אנחנו עוצרים את הזרימה הטבעית, וזה דבר שיכול להפריע לנו, לפגוע בנו. אצלי הכעס היה חסום. במקומות אחרים יכול להיות רגש אחר שמפריע.

"עוד דבר שאני מקשר עם הסרטן הוא 'הפרדוקסים של החיים' – בחיים אנו עוברים מצבים רבים שקורה לנו משהו שאנו מאוד מצפים לו, אבל כשהוא מגיע, מתברר, באורך פרדוקסאלי, שהדבר שהכי ציפי לו הופך להיות הדבר שעושה לך הכי רע. למשל: אתה יכול לצפות לקידום בעבודה, ואז פתאום כשאתה נהיה מנהל, אתה מגלה שזה רע לך. כשיש פרדוקסים, הגוף לא תמיד יודע להתמודד איתם מבחינה רגשית. אם קורה לי משהו טוב, לכאורה, והגוף שלי מתרגם את זה כמשהו רע, זה יוצר פרדוקס, ואז אחת האפשרויות להתמודד עם זה היא לחסום את הרגש.

"אחד המאפיינים של אנשים שמבריאים מסרטן הוא 'גם וגם' כלומר אנשים שמסוגלים לחיות עם סתירות פנימיות. אין פתרון פשוט לפרדוקסים של החיים. הפתרון הכי פשוט הוא לחיות עם הסתירה.

"משהו מתחיל כחסימה של רגש אחד, ואז יש אפקט דומינו. זה גורם גם להפחתה ולחסימה של רגשות אחרים ולהפך: כשמתחילים באיזשהו תהליך של הבראה, התחושות מתחדדות; הצבעים יותר בהירים, הריחות יותר חזקים והשקוף יותר צלול."

   אתה מעיד על עצמך שאתה לא 'מרפא אנשים מסרטן', אלא מנסה לעזור להם לרפא את עצמם. מה תהליך העבודה שלך?

   "בהתחלה אני משוחח עם אנשים על המחלה, שואל אותם מה קרה שנה או שנתיים לפני שהתחילה המחלה, אם היה למשל, משבר כלשהו, ואז דרך סיפור החיים של מה שקרה לפני אנחנו מנסים להבין יחד מה הגורמים הרגשיים שעשויים היו לגרום להתפרצות המחלה.

"בחלק השני של הפגישה אני עושה טיפול ג'ין שין; אלה לחיצות מאוד עדינות. זוהי שיטה שבאה מסין, דומה לאקופונקטורה, אך בשונה ממנה כאן משתמשים באצבעות ולא במחטים. הלחיצות מאזנות את האנרגיות בגוף. הן מזרימות אותן למקום שבו יש חסימה, וזה יוצר ויסות ואיזון. נעשית פעולה של המסת רגשות. אם עולים רגשות או דברים קשים במהלך השיחה הם "נמסים". הם לא נעלמים. במקום הדחקה נוצרת זרימה של הרגשות. הג'ין שין משמש הכנה לטיפול בדמיון מודרך, שזהו החלק האחרון בפגישה.

"את הדמיון המודרך אני עושה כל פעם בתבנית אחרת; לפעמים יותר מובנה, לפעמים יותר פתוח ואסוציאטיבי. ראשית יש טיפול הרפיה עם נשימות, ואחר כך, בהדרכתי, המטופל עובר מסע של הרפיה ושחרור הרגשות."

   כמה זמן אורך טיפול כזה?

   "זה משתנה ממטופל למטופל. בסוף כל טיפול אני נותן קלטת של עבודה בדמיון מודרך. המטופל ואני חושבים ביחד על דרכים שבהן הוא יכול לבטא את עצמו, כמו ציור או עבודה עם חמר. כל אחד זקוק לדרך שונה לבטא את עצמו. זה מחבר אנשים לרגשות שלהם, לתת מודע שלהם. אני נותן לאנשים 'משפטים' לעבודה עצמית בבית, כמו 'אני סולח לעצמי, אני לומד לסלוח לעצמי', 'אני מרשה לעצמי לכעוס', 'מותר לי ליהנות ממין'.

" יש מטופלים שבאים לסדרה ממושכת, יש כאלה שמסתפקים בשתיים-שלוש פגישות, ויש כאלה שמחליטים שזה לא מתאים להם, וגם זה בסדר."

   אתה מנסה לשכנע אנשים לא ללכת לטיפולים כימותרפיים?

   "לא! בשום פנים ואפן! מעל לתשעים אחוזים מהמטופלים שלי נמצאים בטיפולים רגילים, ואלה שלא, זאת בחירה שלהם. אני לא מביע דעה בנושא. אין סתירה בין הטיפול שלי לכימותרפיה. זה קשה ללכת רק עם הגוף שלך, כמו שאני עשיתי, קשה ומפחיד. זה לא יהיה אחראי מצדי לומר לאנשים מה לעשות. והרבה פעמים אנשים מצליחים לעשות עבודה משולבת ולעיתים דווקא שילוב בין הטיפול הרגיל לטיפול עצמי עוזר."

  

 יוגים של סרטן

    מלווה, לפחות להרגשתי, בתחושת שליחות, מקדיש שילה את כל זמנו לנושא. פעם בכמה חודשים הוא מקיים "מפגשי מבריאים". למפגש כזה שנמשך יום שלם, מגיעים אנשים שהבריאו מסרטן בכוחות עצמם, ובאים לספר, וגם חולים בסרטן שבאים לשמוע ואולי גם לשאוב תקווה. כפי שכותב שילה בהזמנה לכנס: "שבעה מבריאים ומבריאות מספרים בגוף ראשון את סיפור פגישתם עם המחלה, ואיך מצאו את הדרכים והכוח להבריא."

   שאלתי את שילה מדוע היה לו כל כך חשוב לכנס את המפגשים הללו.

   "תמיד כשהלכתי וסיפרתי לאנשים על מה שעברתי, שאלו אותי: 'יש עוד כמוך?' הייתי בטוח שיש, ואז התחלתי לחפש אם יש שיטה, אם יש משהו שמאפיין אנשים שהבריאו מסרטן, והגעתי למסקנה חד משמעית שכל אחד מוצא לעצמו את הדרך שבה הוא מבריא. לכן אני לא מדריך את האנשים בפגישות, אלא עוזר לכל אחד למצוא את עצמו. ואכן, הרבה פעמים אנשים שמגיעים למפגשים האלה מקבלים מודל לחיקוי ותקווה, ומבינים שהם צריכים ובעיקר יכולים למצוא את דרכם. אני יכול לעזור להם בזה."

   חיזוקים מהרפואה הקונבנציונאלית מקבל שילה מפרופ' גרשום זייצק, רופא וחוקר סרטן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. פרופ' זייצק הגיע למסקנה שאנשים שנרפאים לבד מסרטן הם אנשי מפתח בהבנת הסרטן וההבראה ממנו, והוא נתן להם את הכינוי "יוגים של סרטן" ("יוגים" מלשון חכמה: אנשים שלמדו לנצל את חכמת הגוף, כדי לרפא את הסרטן או לחיות איתו באיזשהו שיווי משקל; ל"ר).

"הרפואה טוענת שהכול מזל," אומר פרופ' זייצק. "אני לא מאמין במזל. ראיתי יותר מדי מקרים של אנשים שחיו עם הסרטן, חיים מלאים במשך עשרים שנה ויותר או אנשים שהסרטן הפך להיות 'סרטן יציב' אצלם, והגעתי למסקנה שאצל האנשים האלה יש איזשהו סוד."

פרופ' זייצק החליט שיש לשנות את הדימוי של חולי סרטן: "נשים שיודעות שיש להן סרטן חיות בצל המוות רק בגלל הדימוי. אני טבעתי את המושג 'יוגים של סרטן' כדי ליצור דימוי של חולה סרטן מסוג חדש, חולה ששולט בתכונות בלתי רצוניות כמו הסרטן למשל.הצעתי לנשים הללו את המהות הזו כייעוד. להיות 'יוגית של סרטן' זה לשלוט בסרטן במקום שהוא ישלוט בך."

   אז אתה, למרות היותך רופא מן השורה, מאמין שאנשים יכולים לרפא את עצמם מסרטן?

   "אני לא אגיד לחולה שהוא יכול לרפא את עצמו לבד. השיקול בדבר כימותרפיה הוא שיקול רפואי טהור. אני חושב שחולים יכולים להיעזר במה שהרפואה יכול לתרום, אבל אני מאמין שעם עבודה פנימית, נחישות ואמונה אנשים יכולים לעצור את הסרטן, ואולי, במקרים כמו של אבנר שילה, לרפא אותו."

מה תורמים לך המפגשים שמארגן אבנר?

"מבחינתי, כל אדם שנרפא מסרטן או מנסה להירפא הוא חוקר סרטן. אבנר, מבחינתי, הוא כזה. הרפואה הרגילה בדרך כלל מכתיבה לחולה מה לעשות. אנחנו מנסים דווקא להקשיב לחולה. בארצות הברית, בשנות החמישים של המאה הקודמת, השתתפו 3,500 נשים במחקר על סרטן. מדובר על נשים שהיה להן גידול ממוקד בשד ובבלוטות הלימפה בבית השחי. 24 אחוזים מהן חיו לפחות עשרים שנה, כך שהן עזרו לעצמן בלי לדעת את זה. לשיטתי הן 'יוגיות של סרטן' ומעניין אותי לשמוע כיצד אישה כזו חיה כל כך הרבה שנים כדי ללמוד איך אפשר לעזור לעוד אנשים, לא בשיטות המקובלות."

 

   איך מקבלים את זה בממסד הרפואי?

   "לחלק מהרופאים קשה מאוד לתפוס את זה. הרפואה מתעלמת הרבה פעמים, כי היא רואה באדם מכונה מתוחכמת שצריך לתקן, אבל לעתים מכונה מתוחכמת יכולה לתקן את עצמה. הרפואה רואה בגידול את הקלקול של הסרטן, אבל פעמים רבות, כשמוציאים את הגידול זה לא עוזר, הסרטן נשאר. לכן מבחינתי חולים שהבריאו מסרטן הם 'יוגים של סרטן'. הם המומחים ואני רק היועץ."

  

נהר האור

 

   אבנר שילה, לפי פרופ' זייצק, הוא 'יוגי של סרטן'. לאחרונה הוציא שילה דיסק שנקרא "נהר האור". ובו הנחיות להרפיה ולריפוי עצמי בעזרת דמיון מודרך. הדימוי המוביל הוא של נהר אור ששוטף את הגוף והנפש ומביא אור גם למקומות החשוכים ביותר. לאחר מכן המאזין עובר שלבים שבהם, בעזרת הדמיון המודרך, הגוף נלחם בתאי הסרטן, מפרק אותם ופולט אותם החוצה, ואז החולה מבריא ומרגיש טוב יותר.

מעיד שילה: "אנשים שומעים את הדיסק הזה יום יום, ועוברים את זה עם עצמם. אני מאוד מאמין בזה. אני רואה שזה מחולל שינוי. אנשים באמת מרגישים טוב יותר.

"חשוב לציין" הוא מוסיף, "שזה תהליך שמחבר את האדם לעצמו ולגופו. רוב האנשים שמגיעים אלי לטיפול לא עושים מדיטציות וצ'י קונג כדרך חיים. הדיסק הזה הוא דרך נפלאה להתחיל לצעוד בדרך אך עצמם ואל גופם."

 

   מאז החלים שילה מסרטן, לפני עשר שנים, הוא מקפיד להיות במעקב. הידיעה הזו, שהסרטן עלול לחזור מלווה אותו, אבל האמונה בעצמו ובגופו חזקה יותר. הוא קשוב יותר לגופו, מספק את צרכיו ביתר תשומת לב, ובעיקר, קורא לכולם לבחור כמוהו, בחיים.

איש איש בדרכו.

 

 

 

מונה:

תאריך ושעה
 



 
התחברות לחברים

עבודה בחו"ל

כל הזכויות באתר שמורות ליוסי ספוזניק   0505366176   קרא את תקנון האתר    izen@netvision.net.il

לייבסיטי - בניית אתרים