חפש  

הבית של שוש ויוסי  |  
מכשיר מונע נחירות  |  יוסי ספוזניק - טכנאי שיניים  |  לייב מורגנטוי  |  

 

חוג הסרטן על עמותת ח.ס.ן

ענבל כנעני

מתוך חיים אחרים

נדמה כאילו כבר שמענו הכול על הסרטן וגם מודעות לא חסרה, ובכל זאת מדהים לכלות שפחות מאחוז מכלל כל החולים פונים לקבוצות תמיכה. עמותת ח.ס.ן שצמחה מלמטה, מהחולים ובני משפחותיהם, נותנת מענה אנושי, פתוח והוליסטי לכל דורש-חולי סרטן בהווה ובעבר וקרוביהם הנושאים בנטל ההתמודדות היומיומית.  לפגוש את המוות ולחזור לחיים.

 

 

   כשלבסוף לאחר התלבטויות רבות כל כך התיישבתי לכתוב את הכתבה, עדיין לא ידעתי איך אני עושה את זה... איך אני מאווררת את המלה סרטן, איך אני מאבקת מסיפורי הגבורה והעצב של המחלה, את ההתרגלות שלנו, את הרחבת האישונים כדי שלא נראה ברור כדי שנוכל להמשיך לחיות את חיינו ללא הפרעות מיותרות.

איך נלמד יחד שאפשר להגיד סרטן, מילה ששולחת בנו גרורות של פחד ולא לקרוא לו "המחלה" כמו ילדים;

אם לא נגיד את השם המפורש לא תבוא המפלצת.

איך אני משכנעת אתכם להקים עמותה לאנשים הבריאים בגופם, כדי שגם אנו נלמד את מה שכנראה הוא נחלתו של זה שגופו חלה בסרטן, שקיבל סטירת סופניות מצלצלת; כדי שנלמד, כך התברר לי בוודאות מפחידה, שיש רק דרך אחת לחיות את החיים-לחיות אותם.

 

   ח.ס.ן (חולי סרטן נלחמים, מבטאים חוסן) הוקמה ב-1990 בשיתוף פעולה בין הוגה הרעיון, שלום לוי ז"ל, לבין הפסיכולוג עמרי ציטרון. לח.ס.ן יש כיום שתים-עשרה קבוצות ברחבי הארץ, קו תמיכה שמופעל בידי מתנדבים, ספריית השאלה וביטאון לחברי הקבוצות.

   כשמדברים על ח.ס.ן חייבים לדבר על שלום לוי; שלום לוי, נפטר לפני כשש שנים מסרטן בגיל שבעים פלוס. הוא היה חבר קיבוץ חולתה ומוסמך לבריאות הציבור; אדם יוצא דופן, שהאמין בקבוצות תמיכה לעזרה עצמית וידע לנצל כל משבר שחווה בחייו כדי לעשות למען הציבור, לוי ששכל את בנו דני בפשיטה על האי גרין ועל רקע האובדן האישי הזה הקים את עמותת "המשך" להורים שאין להם תשובה מספקת ממשרד הביטחון. כעבור כמה שנים לקה בלבו ואז היה ממקימי אגודת "לב אל לב". לאחר שחלה בסרטן הוא פנה אל הפסיכולוג עמרי ציטרון, כי הרי לא יטפל בעצמו בלי להקים עמותה.

ציטרון עבד בזמנו באופן אינדיבידואלי במחלקה האונקולוגית בבית כחולים רמב"ם והסכים מיד להצעה. חלפה עוד שנה עד שיצא הרעיון לפועל וזאת בזכות כנס פסיכולוגים שהנחה ציטרון ובו הציג את רעיונות הטיפול הלא קונבנציונאלי בחולי סרטן. בעקבות הכנס הוא הופיע בתכנית ראיונות בטלוויזיה של רם עברון, ולאחר סדנה לחולי סרטן במצפה הימים קמו שתי הקבוצות הראשונות בתל-אביב ובחיפה.

   שנה לאחר הקמת הקבוצות, שעדיין לא פעלו כעמותה, הצטרפו לפעילות חיקי כספי (70+) ואשתו מרגו שהייתה אז חולת סרטן. הם הצטרפו לקבוצה בחיפה, והיו חברים בה במשך שלוש שנים עד שמרגו כספי הלכה לעולמה. חיקי כספי יצא לפנסיה והקדיש עצמו להפעלת עמותת ח.ס.ן. כספי, פלמ'חניק לשעבר, נושא את ח.ס.ן על כתפיו הקיבוצניקיות החסונות הוא מפעיל את הספרייה, עונה לשיחות בקו התמיכה, מתפקד בגזבר ועוד ועוד.

"בתור קיבוצניק 'משקיסט' שרק המשק מעסיק אותו," אומר כספי, "לא הכרתי את תפיסת הגוף-נפש, ובהתחלה אמרתי לאשתי שאני אחכה באוטו בזמן שהיא משתתפת בפגישות, רק בהמשך גיליתי בח.ס.ן את המקום המתאים והנכון ביותר להתמודד עם 'המחלה המשפחתית'".

שם למד יחד עם אשתו לשמור על האיזון השברירי כל כך של יחסי מטפל-מטופל, שאנשים רבים לא מקדישים לו מחשבה: מצד אחד המטופל שלא יודע לבקש או שלא יכול להפסיק לדרוש; מהצד האחר המטפל שמקדיש את כל זמנו לחולה, וגם הוא זקוק לאוויר צח לפעמים כדי לאסוף כוחות בשביל להמשיך ולתפקד כתומך.

"בקבוצה עולים דברים שלא נאמרים בבית, שומעים חולים שמעידים על אי היכולת של המשפחה והחברה הקרובה להתמודד עם החולה. יש מקום להתעלמות ולחוסר התחשבות שדווקא בגללן כל כך חשוב וטוב שח.ס.ן פתוחה גם לקרובי משפחה."

 

אבל נדמה שרק מעטים הגיעו לתובנה של כספי, וחולי סרטן בארץ פשוט לא פונים לקבוצות תמיכה. רק 0.2 אחוז מהחולים בישראל משתתפים בקבוצות לעומת 7-5 אחוז מהחולים באירופה כספי אומר שבנקודה שבה הרופאים אומרים לחולה ש"אין לי מה לעשות אתך יותר" והחולה מקבל זאת כגזר דין מוות, ח.ס.ן אומרת שתמיד יש מה לעשות, ותהליך העשייה מעסיק את החולה ומעניק לו כוחות חדשים ואורך נשימה.

כספי יודע שהוא לא נעשה צעיר מיום ליום וח.ס.ן צריכה להישען על יותר אנשים ולא רק עליו, אך הוא מקווה שח.ס.ן בתהליך הגדילה וההתארגנות שלה תשמור על הפן האינטימי, ועל עשייה למען עשייה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 רופא או מוסכניק

   יו"ר העמותה, דורון צור, נפגש עם ח.ס.ן לראשונה כשהשתתף בפגישות בתל-אביב ביחד עם אשתו בילה שחלתה בסרטן, לפני כארבע שנים, לאחר שנפטרה, הוא התנדב לח.ס.ן מתוך רצון לשנות את הדרך שבה החברה מתייחסת למחלת הסרטן ומתמודדת עמה.

צור מספר על הקושי של חולי סרטן ללמוד ולהתמודד עם המצב הקשה והמורכב שברוב המקרים נופל עליהם כרעם ביום בהיר, משפט שקצת איבד מעוצמתו, אך חוזר ונשמע בקרב חולי הסרטן.

בתוך סחרור הבלהות של ניתוח, כימותרפיה והקרנות החולה צריך גם לפתח מיומנויות שלא נלמדות בשום מקום, כמו איך להתמודד אם אי ודאות קיומית עם הצורך לגבש גישה פילוסופית לחיים, לבנות אסטרטגיית התמודדות עם הפחדים והשאלות ולקבל החלטות מול המידע הרב והסותר והשיטות השונות והמשונות.

ושלא כמו במחלות אחרות שבהן החולה מתמסר לרופא והרופא מבטיח לרפאו, כאן הרופא לא מבטיח הרבה, והחולה מוצא את עצמו האחראי העיקרי על מצבו, עליו להחליט אם לעבור או לסרב לעבור בדיקה קשה שעתידה להשפיע לטובה או לרעה על מצבו. מול הרופאים בעמדת הסמכות אתה לא יודע דבר, מלבד הידיעה שזה הגוף שלך.

 

צור לא מכליל, אבל הוא מזכיר את הרופאים שגם הם , במקרים רבים, לא יודעים איך להתמודד מול חולי הסרטן.גם הם לחוצים וחסרי אונים, ועקב כך עשויים לנהוג בצורה קרה ועניינית מול אדם שניצב לפני המוות. הוא מספר על אשתו ז"ל ששאלה את הרופא שאלה, ובתשובה נשאלה אם גם כשהיא שמה את המכונית שלה במוסך, היא מתווכחת עם המוסכניק."יש כמה תגובות מובנות ולגיטימיות לסרטן, כמו דיכאון, אגרסיביות, כעס, התעלמות והדחקה וכאן ח.ס.ן נכנסת לתמונה מתוך רצון לעזור לחולה לבחור בדרך ההסתגלות והצמיחה," אומר צור. "ח.ס.ן מנסה לעזור לאנשים להקשיב לעצמם, להבין איפה הם נמצאים, לעזור להם להתמודד עם הירידה באיכות החיים, הבעיות בעבודה, הקשיים הפיסיים והחברים שלא יכולים לעזור."

 

מטרתו של צור היא להפיץ את פעילות ח.ס.ן בציבור, כדי שתגיע לחולים שגישת הגוף-נפש זרה להם ושמעדיפים להשקיע את זמנם בלחפש עוד רופא ועוד חוות דעת על פני השתתפות בקבוצת תמיכה.

צור הצטרף לח.ס.ן גם כדי להוריד מכתפיו של כספי את עול ניהול העמותה כולו ולהביא לכך שח.ס.ן תישען על קבוצה גדולה יותר של עוסקים. לפי חוק העמותות נבחר צור ליו"ר בפגישה השנתית, ועכשיו ח.ס.ן מונה כאלף מתנדבים, ויש בה מזכירות וועדות שונות. הם מתבססים על דמי ההשתתפות של חברי הקבוצה, אך עדיין רוב הקבוצות בגירעון. יש להם קצת תמיכה מעיריות וממשרדי ממשלה, קצת מתרומות יחידים וחברות, אך עדיין אין להם משרד. כספי מפעיל הכול מהבית.

כששאלתי את צור למה הוא לא מתרחק קצת מהסרטן – אביו נפטר מסרטן כשהיה נער וכעת גם אשתו – הוא ענה שאין תעודות ביטוח, אם זה פגע בך פעם אחת, יש עדיין סיכוי גבוה שתיתקל בסרטן שוב. הוא לא רוצה להדחיק אלא לגעת בנושא, לעשות ולעסוק.

 

 

 "רוב בני האדם חושבים שהרצון לחיות משמעו לפחד מהמוות, ולכן הדבר הטבעי הוא פשוט להתרחק מכל דבר שמזכיר לך מוות. לדעתי, רק מי שמצליח להתמודד עם הפחד מהמוות הוא זה שחי יותר לעומק את חייו ולא מבזבז אנרגיה על פחד והדחקה. זה כולל גם את החיים בסביבת אנשים חולים שנפטרים. כל עוד אנו חיים, אנו אלה שקובעים את המשמעות של חיינו."

צור יוצא נגד הסיסמה "גילוי מוקדם מציל חיים", זה לא מובטח, וזו סטטיסטיקה. "מהחברה ומהרופאים אתה מקבל את ההרגשה שאם גילית את הסרטן והוא הוסר, עליך להתנהג כאילו זו נקודת חן שהוסרה ולחזור לחייך הקודמים, אבל הסרטן הרי התפתח בשל צירוף נסיבות, ואם תחזור לחייך הקודמים ללא כל שינוי, מדוע שלא ישוב? זו הזדמנות לחשוב מחדש ולקלוט שאולי הזמן שלנו פה הוא לא בלתי מוגבל וכדאי שאצוק לחיי את המשמעות והתוכן שבאמת מתאימים לי."

 

 

ח.ס.ן – חולי סרטן נחמדים

עמרי ציטרון, הפסיכולוג המייסד, עדיין מנחה את הקבוצות בתל אביב ובחיפה. למען האמת, הוא לא כל כך אוהב את ראשי התיבות "חולי סרטן נלחמים". הוא בעד "נפגשים" או "נחמדים", כי לדעתו במלחמות יש רק מפסידים. גישתו הפסיכולוגית של ציטרון היא הוליסטית ביסודה: " אנו חייבים להבין שאנו יותר מאשר הגוף שלנו; בנשמה יש יותר מאשר הדבר הזמני הזה – הגוף. הדבר העיקרי שאני מנסה לעשות הוא ללמד אנשים לבטל למידה קודמת, להציב סימני שאלה, לעמוד על שלהם."

ציטרון מספר על תחום הפסיכו-נוירו-אימונולוגיה, החוקר את הקשר בין המערכת החיסונית למצב הנפשי, ועל מחקרים שונים המראים שגורמים נפשיים עלולים לגרום להופעת הסרטן יותר מאשר עישון למשל.

התחום חוקר גם את ההתמודדות השונה של כל חולה וחולה עם המחלה; בשנות השבעים נערך מחקר על נשים חולות סרטן השד שחולקו לשתי קבוצות תפיסתיות שונות: קבוצת אמרות ההן (ה-yes-man) מול קבוצה שבעגה הלא מקצועית כונתה ה"קוץ בתחת". באופן מובהק היו נשות קבוצה השנייה אלה שהחלימו מהר יותר והאריכו שנים.

האני מאמין של ציטרון, המבוסס על מחקרים רבים בתחום הפסיכו-אונקולוגיה, טוען שכל מחלה היא תהליך רב גורמי הקשור בתורשה, תזונה, גורמים נפשיים ואורח חיים, ולכך מצטרפים גורמים אחרים שאינם ידועים לנו עדיין.

   העבודה בקבוצות בח.ס.ן מבוססת על כמה עקרונות:

הקבוצה פתוחה לכל אחד בכל עת, בין אם הוא חולה ובין אם הוא משפחה.

שום דבר בקבוצה אינו כפוי: אין מחויבות למספר פגישות מסוים, אין חובה לדבר או להשתתף בהתנסות או בתרגיל.

ח.ס.ן מאמינה שכוח התמיכה של הקבוצה נובע מהגורל המשותף של חבריה, ולכן מעודדת קשר של תמיכה והתעניינות הדדית גם בין הפגישות.

   ציטרון מנחה את הקבוצה באופן בלתי מובנה וספונטאני  לחלוטין. על פי רוב הוא מגיע לפגישה בלי לדעת מה יתרחש בה. ח.ס.ן וציטרון בתוכה מאמינים שתהליך הריפוי צריך להיעשות במקביל במישורים שונים. יש לשלב טיפול רפואי קונבנציונאלי, סיוע נפשי ורפואה משלימה. כדאי להזין את עצמנו במזונות נכונים יותר וגם ברעיונות מזינים יותר על עצמנו ועל העולם שיפתחו חסימות רגשיות וישחררו פחדים, כאבים ועצב.

מומלץ ללמוד להפסיק לבקר את עצמנו ולקבל את עצמנו כמו שאנחנו, לדעת שכל אדם אחראי לעצמו, לגופו ולנפשו. לזכור שרופאים ופסיכולוגים הם היועצים העומדים לשירותנו, אך אין הם אמורים לקחת אחריות על תהליך הריפוי שלנו.

 

 

כדאי להבין שסרטן אינו סוף העולם, אלא רק למי שרואה זאת כך. סרטן הוא משבר, וכמו כל משבר הוא גם הזדמנות. השאלה אינה "כמה שנים נותרו לי עוד לחיות?" אלא " אילו מין חיים אני רוצה?". מי ששמח יותר, מאושר יותר, אותנטי יותר כנראה גם יאריך ימים. הכוונה היא לשמחה אמיתי שנובעת מזרימה רגשית חופשית, המאפשרת שחרור  וביטוי של כל רגש – בכי, כעס או שמחה ושלווה. חשוב לזכור שאף פעם לא מאוחר מדי לעשות שינויים בחיים. שינוי אינו תלוי בדבר; דרושות רק העזה והתמדה.

 

 

 "החיים הם הקריירה שלי"

 

  יונה אילון חלתה בסרטן השחלה לפני כארבע שנים בגיל חמישים ושלוש. עבורה הסרטן היה נקודת מפנה חיובית בחיים – מאישה שהקדישה את כל חייה למשפחה ולבית היא גדלה והפכה לאדם שלם שמגשים גם את עצמו. כשיצאה מבית החולים לאחר הניתוח, סיפרה לה העובדת הסוציאלית כבדרך אגב על קבוצות התמיכה של ח.ס.ן. האינטואיציה של יונה רמזה לה שמשם תתחיל הישועה.

"לאחר הצטרפותי לח.ס.ן נחשפתי ונפתחתי לאפיקים חדשים, והתשוקה להגשים עוד ועוד חלומות גברה בתוכי כל הזמן. כשקרול למפמן (מורה ומטפלת בנשימה מעגלית) הגיעה לארץ, עומרי המליץ לי ועלי להשתתף בסדנת מטפלים. לא ידעתי מה אעשה עם בעלי; הוא לא רגיל שאני נוסעת ומשאירה אותו לבד, והסדנאות שהשתתפתי בהן עד כה התקיימו רק כשהוא שהה בחו"ל לרגל עסקיו.

"בשיחה קשה וארוכה, אולי הכי חשובה שהייתה לנו בחיים המשותפים, סיפרתי לו על הסדנה, והיה לו קשה לקבל את העובדה שאני הולכת לעשות לעצמי ושהוא יישאר לבדו. את נסיעותיו התכופות והרבות במשך השנים הוא פטר בעובדה שהן היו לצורכי פרנסת המשפחה. אני טענתי שזו הייתה גם הגשמה עצמית, קריירה, ועכשיו זה מה שאני רוצה לעצמי. ואז הוא שאל אותי בכעס: 'אז הקריירה שלך עכשיו זה סדנאות?' ואני עניתי לו שהקריירה שלי זה החיים שלי, וכך אני חיה את חיי."

אילון מטפלת בנשימה מעגלית ולומדת כסטודנטית לתרפיה באמנויות. "ואם ירצה השם והכול יהיה בסדר, בגיל חמישים ותשע אני לא רואה את עצמי מפסיקה. אני הולכת ישר לדוקטורט.

"קבוצת התמיכה של ח.ס.ן מהווה עבורי קורס לצמיחה אישית. נחשפתי לרעיונות שנראו לי בהתחלה מוזרים, מוגזמים ומקוממים; עמרי הזכיר חסימות רגשיות הגורמות לסרטן, דיבר על לקיחת אחריות בחיים, טען שסרטן זה לא סוף העולם, אלא רק למי שראו את זה כך. רציתי לצרוח. כשקלטתי שאף פעם לא מאוחר לעשות שינוי בחיים מתוך בחירה, כבר לא הייתה לי יותר דרך חזרה אלא להתייצב באומץ מאחורי העובדה המצערת ולהודות שאני הזמנתי את מחלת הסרטן ואפשרתי לה לחיות בגופי. היום אני מבינה שבאותם לילות שבהם שידרתי ליקום את הרהורי לבי המיוסרים, היקום שאינו מבין קונצים כנראה שיתף פעולה עם הגנים שלי ושלח לי סרטן לשחלה."

 

 להרפות ולמות בשקט

 

   הפעילות בקבוצה נושאת אופי הוליסטי. בקבוצות נערכות שיחות והתנסויות מילוליות בצד תרגילים גופניים לשחרור כעסים, כאבים פיסיים או רגשיים ומצוקות שנובעות מהמחלה או מהטיפול בה. ציטרון מארח בקבוצה מדי פעם רופאים, הילרים, מורים רוחניים, מרפאים בנשימה, באמנות, בתנועה, מורים ליוגה, למדיטציה, תזונאים ופסיכולוגים. בכך הוא פותח דלתות לחיים אחרים, לכיוון שונה

בקבוצה נהוג שימוש רב במגע גופני. הניסיון מלמד שמגע גופני הוא דרך רבת עוצמה לריפוי, ולאחרונה יש גם דיווחים על מחקרים המראים שמגע גופני ואהבה הם גורמים המגבירים את עוצמתה של מערכת החיסון הטבעית שלנו.

ציטרון: "ח.ס.ן קמה ברמה הציבורית, כי היה בזה צורך. יש קבוצות של האגודה למלחמה בסרטן או של בתי חולים, והפגישות האלה מאוד תחומות בזמן ומוגדרות היטב לראויים' להשתתף ורובן מטפלות רק באופן מילולי, כשהמקסימום הוא דמיון מודרך. בח.ס.ן הפגישות פתוחות לכולם ופתוחות בכל עת. הקבוצה הופכת למשפחה."

המשותף והבסיס למשתתפי הקבוצה הוא הסרטן, אך יש פגישות שלמות שהסרטן לא מוזכר; זאת קבוצה לצמיחה אישית ללא קשר לסרטן. יונה אילון ממשיכה להגיע לפגישות אפילו שהיא כבר בריאה. "זו זכות שניתנה לי בזכות הסרטן, ואני לא אוותר עליה. להפסיק לבוא? יש סיבה להפסיק לצמוח?"

   שני הוריו של עומרי ציטרון נפטרו מסרטן. רק בדיעבד הוא הבין שכבר אז הוא חש בחוסר של אמצעים ושיטות לחולים ולבני משפחותיהם להתמודד עם הסרטן. "אבל יש צורך בשינוי ממשי במקומות נוספים – צריך לטפל גם ברופאים," אומר ציטרון שהייתה לו הזכות להעביר סדנה לרופאים במחלקה פנימית ברמב"ם.

"זה היה מדהים, וזה אפשרי והם רוצים עוד...

"כל רופא שעושה את המעבר מהתייחסות לחולה כאל תיק או מקרה להתייחסות אליו ואל משפחתו כאל בני אדם משפיע על כל כך הרבה משפחות, וזו המטרה הבאה שלי. הרופאים זקוקים לעזרה וחלקם לא יודעים זאת, אבל יש כבר ניצנים של רופאים אחרים. זה נובע גם מכך שחולים מבינים שהם זכאים לקבל יותר מהרופא שלהם ."

תוך כדי הסבב בפגישה שהשתתפתי בה, כשחברי הקבוצה דיברו והתאבלו על שלושה חברים שהלכו לעולמם, החליטה מישהי להספיד אותם דווקא בבדיחה:

ש: מה משותף בין תאי זרע לבין רופא אונקולוג?

ת: שמאחד ממיליון יוצא בן אדם.

כולם צחקו. אבל רק לרגע.

   לפני חודש סייע ציטרון למישהי בתהליך המיתה בכך שאמר לה שזה בסדר שהיא רוצה לסיים את חייה. יום אחר כך היא נפטרה. "היא פשוט הייתה צריכה להיגאל מייסוריה. חודשים היא לא הצליחה למות. אמרתי לה שהיא יכולה להרפות וזה יקרה. זה בסדר. גם אני הייתי בשוק מהמהירות שזה זה קרה.. ראיתי את זה קורה כבר פעמים רבות."

שאלתי את עמרי את השאלה שמציקה לי ביותר בחיבור גוף-נפש – איך אתה מתמודד עם חולה סרטן שנלחם במחלה מתוך אמונה בכך שהוא הביא על עצמו את הסרטן ובסוף הסרטן מנצח ומכריע אותו?

"אני מאמין שבכל רגע אנחנו יכולים למות וזאת עובדה. מהות הריפוי היא שתעשה את השינוי ואם הגוף שלך יוכל להחזיר את הגלגל אחורה זה מצוין. ראיתי המון מקרים נפלאים של ריפוי. אם הגוף לא מצליח, אני מלמד את האנשים למות בשלום: לא בכאב, בפחד ובהתנגדות. צריך ללמוד לחיות ולמות בשלום." ציטרון מתאר את טיפוס 0, הטיפוס השכיח ביותר בין חולי הסרטן: המלאך, העובד הסוציאלי, המתנדב, התורן להישען עליו, זה שלא צריך כלום, שלא מבטא רגשות, זה המתקשה להיעזר והראשון לעזור, הצייתן. היום הוא יצא מרוצה מהפגישה, המשתתפים לא אספו את המזרנים – הקבוצה מבריאה לאט לאט. "אני מנסה לעזור לאנשים למצוא את האגו שלהם מחדש" אומר ציטרון. "אני תמיד אומר להם שכנף אחת של מלאך כבר יש להם, שיחכו עם זה. תפעלו קצת עם האגו שלכם, תהיו אנוכיים, מותר לטעות לפעמים. כולנו נהיה פעם מלאכים, לא עכשיו".

 

 "רק לא להפריע"

 

   ורד חלתה בלימפומה לפני כשש שנים. "כשזה עבר שמחתי, כי כמה סרטנים יכולים להיות לבן אדם?" לאחר שמונה חודשים הסרטן חזר. ורד מדברת ברוגע, בטון של סיפור לפני השינה, היא מספרת על הסטן כך שלא יכאיב לנו.

"לפני שנה גילו אצלי סרטן בשד. לא הייתי בדיכאון, אני אופטימית מטבעי, כמובן שהייתי מעדיפה שלא לחלות אבל זה מה יש וצריך לקוות לטוב."

בח.ס.ן ורד גילתה שהיא יכולה להיות גם חלשה: "כאן אני יכולה לדבר על דברים שאני לא מדברת עם האנשים הקרובים אלי. לא בגלל שלא יקשיבו לי; הם פשוט רגילים לראות אותי לוחמת ואופטימית ואני יודעת שיהיה להם קשה.

הסרטן בפעם השנייה הבהיר לי שאני צריכה ללמוד להוציא דברים החוצה, לא לקחת הכול על הכתפיים שלי, ולזה צריך לחנך מגיל צעיר. היום אימהות יותר חכמות מהאימהות בתקופה שלי. במשפחות של פעם לא היה נהוג לדבר על כל דבר."

עמרי איך אתה מתמודד עם הקרבה המתמדת למוות ולאנשים עם פחד מוות?

"למרות קבלת המוות כחלק מהחיים זה לא עובר לידי, תלוי כמובן בקרבה לאותו אדם שנפטר.

אבל בצד העצב אני לא חושב שמשהו נורא קרה. זה לא אסון; הדבר היחיד במוות הוא הפרידה. האנשים בקבוצה הם אלה שנותנים לי את הכוח להתמודד, וגם ברגעים לא קלים שלי הם אלו שעזרו לי להתגבר. הכוח שלהם חיזק אותי. הגעתי למסקנה שכל מה שצריך זה לא להפריע, הם בעצמם עושים את העבודה."

לעמרי יש גם פרקטיקה פרטית, והוא לא מרגיש שיותר קשה לטפל באנשים חולי סרטן ולפעמים ההפך. "יש משהו בכך שהמוות מאיים עליך; אתה עושה את השינוי מהר יותר ובקלות רבה יותר."

 

...

 

   שבועיים לפני פרסום הכתבה נפטרה ורד שעמה שוחחתי לפני כחודשיים. יהי זכרה ברוך.

 

   אני מודה לאנשי ח.ס.ן המופלאים שאפשרו לי לגעת, ולו רק בקצות האצבעות בעולמם ולימדו אותי את מה שלא למדתי עד היום – לחיות.

  

   לסיום, תפילה לרפואה שלמה וסיפור קטן שנותן פרספקטיבה:

איש אחד הגיע לאירופה לבקר רב ידוע, הוא נכנס לבית גדול ומפואר, ושם הפנו אותו לעלות במדרגות לעבר חדרו של הרב.

האורח עולה במדרגות עובר על פני חדרים מפוארים וענקיים, עולה ועולה עד אשר מגיע לחדר צר וקטן עם מיטה ושולחן. הוא שואל את הרב "רבי היכן כל הרכוש שלך?" ואז הרב שואל אותו, "והיכן כל הרכוש שלך?" המבקר עונה : "אני רק עובר אורח." והרב אומר לו: "גם אני."

 

 

מתוך "חיים אחרים"

 

 

מונה:

תאריך ושעה
 



 
התחברות לחברים

עבודה בחו"ל

כל הזכויות באתר שמורות ליוסי ספוזניק   0505366176   קרא את תקנון האתר    izen@netvision.net.il

לייבסיטי - בניית אתרים