חפש  

הבית של שוש ויוסי  |  
מכשיר מונע נחירות  |  יוסי ספוזניק - טכנאי שיניים  |  לייב מורגנטוי  |  

 אתגרים פסיכולוגיים  במחלת הסרטן 

המחברת: ג'ימי סי. הולנד

 

לחולי הסרטן יש היום אפשרויות רבות להקלת הלחץ בו הם נמצאים.

לא תמיד זה יכול להאריך חיים אבל יכול לשפר את איכותם.

 

עד לחצי השני של המאה הקודמת  שלטה המשוואה "סרטן שווה מוות" עד כדי כך שהרופאים נמנעו מלספר לחולה את שם המחלה וסיפרו רק לקרובי משפחה.  גם המשפחות הסתירו את המידע מהסביבה מרגשות בושה. כיום המצב השתנה, הרופא יכול לדון בחופשיות עם החולה על המחלה ולהציעה לו מגוון של טיפולים.

 

שינויים אלו חלו בתחילת שנות החמישים כאשר הכימותרפיה נמצאה כיעילה בנוסף לניתוח והקרנות.

לחלק ממחלות הסרטן כמו לויקמיה הוג'קינס בילדים ומבוגרים. אנשים שהחלימו באותה תקופה הרגישו כאילו ניצלו משואה. רגשות אלו פחותים בהרבה בימינו אחרי שמיליוני חולים נרפאו בארה"ב עצמה.

 

בשנות השישים החלו תנועות לזכויות הנשים בארה"ב לדרוש יותר מידע על המחלה ויותר אופציות לריפויה. באמצע שנות השבעים עמדו בראש המאבק שתי נשים מפורסמות, בטי פורד והפי רוקפלר

שתיהן חולות סרטן שד שהעלו את היותן חולות סרטן שד למודעות הציבור, אך השינוי היה איטי.

באמצע שנות בשבעים כאשר אני התחליתי לפתוח את הנושא מול הפציינט הזהירו אותי עדיין  האונקולוגים לא להזכיר את הם המחלה במפורש.

רק כמה שנים מאוחר יותר התחילו בבית החולים Memorial Sloan-Kettering Cancer Center

בניו יורק לתת שירות פסיכולוגי לאחר שהוכשרה שכבה חדשה של פסיכולוגים ופסיכיאטרים בשטח

חדש ששמו פסיכו-אונקולוגיה.

 

שאלנו באופן מיוחד מספר שאלות, מה הן התגובות השכיחות לסרטן, איזה מהתגובות הן נורמאליות ואיזה לא. זאת כדי לבדוק איזה תגובות של החולה  יכולות להוות גורם מסיע לתוכנית הטיפול יעילה.

 

אחת המטרות העיקריות של הפסיכו אונקולוגיה היו לפתח דרכים למדוד יכולת של חולה לתפקד בזמן המחלה. על יד פיתוח שאלונים מיוחדים  יכולים החולים לבדוק איך הם מתפקדים בזמן המחלה נפשית מינית ובעבודה יחסית למה שהיה לפני פרוץ המחלה.

השיטות הללו מיושמות כיום בצורה נרחבת כחלק מהטיפול. גם הFDA    מכיר בטיפול זה כחלק מטיפול כולל בחולי סרטן. התוכנית נקראת QALYS  quality adjusted life years. איכות חיים.

תוכנית זו נותנת תמונה יותר מדויקת ולכן מאפשרת לדון בעד או נגד טיפול מסוים –למשל כימותרפיה בסרטן שד – לצורך הישרדות בלבד.

 

ההשפעה הפסיכולוגית של הסרטן יכולה להיות הרסנית. המילה עצמה מעוררת פחד מוות.

השחתת צורה, תלות גופנית ואי יכולת להגן על יקירינו. התגובה המידית לאבחנה של המחלה היא חוסר אמון ושוק. החולה יכול לחשוב: "זה לא יכול לקרואת לי, הם טעו בצילומים".ואז יש הפוגה ואחריה מצוקה חריפה. דיכאון שיכול לכלול פיזור נפש חולני ומוות, חרדה, דאגה, אבדן תאבון נדודי שינה, חוסר ריכוז וחוסר יכולת לנהל סדר יום נורמאלי.

 

 

בדרך כלל אחרי שבוע שבועיים החולים מתחילים להרגיש שלא הכול אבוד ומציע תוכנית טיפול.

בשבועות וחודשים  הבאים הוא לומד לאט לאט להתמודד עם גודל השוק והמציאות של המחלה.

במשך השבועות והחודשים באים הם לומדים להתמודד עם המציאות של השוק הראשוני .

הדרך בא החולים מסתגלים ומתמודדים עם סרטן תלויה ביכולת הקודמת שלהם להתמודד עם בעיות ומשברים.

 

יש כאלה שעוברים את ההתמודדויות עם המחלה בצורה רגועה וקונסטרוקטיבית (בונה) יחסית ואילו אחרים- במיוחד כאלה עם בעיות פסיכולוגיות קיימות- שעלולים לסבול מסחרור רגשי (התמוטטות עצבים).

 

התקפי חרדה, נדודי שינה, כושר ריכוז נמוך, אנורקסיה ואיבוד עניין בפעילות שגרתית כולל אובדן חשק לחיות. כל אילה מצביעות על דיכאון שאמור להיות מטופל על ידי עובד סוציאלי במשך השבועות  שאחרי אבחון המחלה.  אנשים זקוקים לתמיכה נפשית מקצועית למצוקותיהם במקביל לטיפול הרפואי.

חולים רבים זקוקים לעזרה כזאת.

  

 

מחקרים חדשים שנעשים בשלושה מרכזים לסרטן מצבעים ש47 אחוז מהחולים מגיבים לאבחנה של סרטן בעוצמה ששווה להפרעה נפשית אמיתית. ברוב המקרים זה דומה לחרדה או דיכאון או שילוב של שניהם יחד.

 

לפעמים מצבי רוח עכורים הם תופעות לוואי של הטיפול התרופתי כמו שימוש בסטרואידים או טיפולים כואבים. הזיהוי הנכון של מקור המצוקה הנפשית חשובה כדי להתערב ולתת טיפול מתאים. אם המקור אינו התרופה אז פסיכותרפיה או סוגים שונים של ייעוצים יכולים להועיל ולפעמים יש להשתמש אפילו בתרופות נוגדות דיכאון. חולים רבים פוסלים על הסף מתן טיפול תרופתי מחשש להתמכרות.

צריך להבין שהפחתה של הכאב והסבל יכולים לשפר לא רק את איכות החיים של החולה אלא גם החיים של הסובבים את החולה.

 

במשך שני העשורים האחרונים נמצא שהתקשורת בין רופא לחולה בתחום הנפשי השתפרה.

יותר חולים מבקשים תשומת לב לצדדים ההומאניים (אנושיים) של הטיפול.

רוב הרופאים מצידם מודעים לדרך בה יש למסור לחולה חדשות רעות כיוון שלתגובה של החולה יש השפעה גדולה על התגובה לטיפולים.  גם מטפלים בחולי סרטן אומנו יותר ויותר לתת תשומת לב לרגישויות המיוחדות של החולה כולל כאבים ותגובות פסיכולוגיות.

 

אך לרופאים יש עדיין קשיים לזהות מתי לחולה יש חרדות או עצבות ברמה סבירה ומתי עליו לקבוע כי החולה זקוק להתערבות נפשית טיפולית.  אחד המכשולים הוא שפציינטים נמנעים מלדון ברגשותיהם הוא שאינם רוצים להראות חלשים או מתבכיינים.  רופאים עם הכשרה מעטה בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה עלולים להימנע מלשאול פציינטים על רגשותיהם משום שחוששים שלא תהיה להם אפשרות לפתח את הנושא או שיפתחו תיבת פנדורה או שחוששים שהפציינט ייעלב.

 

התוצאה של שיטת: "אל תשאל, אל תומר"  היא שהיבטים נפשיים לא יוצאים  לאור ולכן אינם מטופלים. זה נכון במיוחד לגבי בעיות מיניות שבהן גם הפציינט וגם הרופא נבוכים לדון בהן.

כאן הפציינט מתבקש לעזור. הוא יכול לעשות לעצמו טובה ולשבור את השתיקה, ולשתף בדאגות שלו רופא שמסוגל להעלות את הנושא לדיון. רופאים יכולים גם לשלוח את החולה לרופא בעל התמחות מתאימה. בבתי חולים רבים יש פסיכולוגים או פסיכיאטרים שמתמחים בטיפול בחולי סרטן, בבתי חולים שאין צריכים להפנות את החולים למטפל מתאים.

 

 

 

 קשרי גוף נפש

 

קיימת התעניינות רבה מאד של הממסד הרפואי ושל הציבור בהשלכות של גוף-נפש על הבריאות.

ההתעניינות מתמקדת במיוחד על השפעת מצבים  פסיכולוגיים על המערכת האנדוקרינית ועל המערכת החיסונית. אין איש יודע באיזו מידה של פעולת גומלין קיימת כדי ליצור סרטן.

הממצאים הביאו את היועצים לפרסם דרכים פסיכולוגיות פשטניות כדי להילחם בסרטן.

הפרט הבודד מופחד לפעמים על ידי קרובי משפחה שממליצים או רומזים לחולה שאם לא ינקוט עמדה מספיק אגרסיבית הוא יזרז את מותו.

הרבה מאמרים וספרים ממליצים לחולים לחשוב חיובי והילחם במחלה. חולים מונחים לדמיין בצורה מוחשית התאים של המערכת החיסונית תוקפים את התאים של הסרטן. הרופא והפילוסוף לואיס טומאס

שמת מסרטן נדיר בשנה שעברה אמר לי פעם שעקב מערכת כה מורכבת של המערכת החיסונית הוא לא היה יודע  באיזה תאים בדיוק עליו להלחם בסרטן.

 

השיטה בה מדמיין את עצמו החולה כלוחם שלוחם בסרטן כמו ב"דרקון"  יכול להועיל לאנשים שנהגו לפטור את בעיותיהם בדרך זו גם קודם. לאילו שהם פחות אסרטיביים שיטה זו אינה יעילה.

הפרט הבודד מופחד לפעמים על ידי קרובי משפחה שממליצים או רומזים לחולה שאם לא ינקוט עמדה מספיק אגרסיבית הוא יזרז את מותו. האמת שאין דרך אחת של התמודדות טובה יותר מדרכים אחרות.

                                  

מחקרים חדשים גדולים ומבוססים אינם מאשרים שלפרמטרים פסיכולוגיים כמו חרדות, דיכאון,

צער עצב גורמים לסרטן להתפשט. הטענה כבילתי מבוססת הזאת גורמת לחולים רבים לומר שניצחו פעמיים, פעם אחת את הסרטן ופעם שנייה את הגורמים הפסיכולוגיים והרגשיים שבגללם הביאו   את המחלה על עצמם.

במחקר חדש של כמה מאות נשים שניתן להן אותו טיפול לאותה דרגה של מחלה, חברי הקולגים ואני מצאנו שאין קשר (קורלציה) בין דרגת הדיכאון הפסיכולוגי בזמן הטיפולים לבין ההישרדות לאורך תווך של 15 שנה. שלושה מחקרים נרחבים נוספים מלמדים שהורים שאיבדו ילד או כאילה שאיבדו בן זוג ואנשים שסובלים מדיכאון כרוני לא נמצאה השפעה על גידול התמותה מסרטן אחרי 10 שנים.

 

מצד שני דיכאון או הפרעות נפשיות בהחלט מרעות את איכות החיים. מחקרים נוספים מראים שסרטן יכול להיות נסבל יותר על ידי התערבות פסיכולוגית, ישנן גישות תיאורטיות מיוחדות שכרוחות בקבוצות תמיכה או פגישות אישיות. בדיקות מעמיקות של 45 מחקרים בדוקים על מגוון של התערבויות פסיכולוגיות מצביעים על השפעה חיובית מבחינה פסיכולוגית, אבל לא על הישרדות.

 

מספר מחקרים הראו תמותה נמוכה יותר אצל יחידים בעקבות קבלת תמיכה נפשית, לעומת כאלה שלא קבלו תמיכה.שני מחקרים קטנים ובדוקים שנערכו בשנים 1989-1993 חולה אחד במלנומה ואישה עם סרטן שד הראו תגובה חיובית לא רק באיכות החיים אלא גם במשך ההישרדות.

מחקרים חדשים מנסים כיום לכלול גילויים חדשים אלו למחקרים יסודיים ובדוקים יותר.

 

עד היום המחקרים התמקדו בשאלה איך התערבות של תמיכה נפשית יכולה לשפר את בריאות החולה.

אחת האפשרויות אומרת חולה רגוע משפיעה בצורה חיובית על המערכת החיסונית ועל המערכת האנדוקרינית. אפשרות אחרת אומרת שתמיכה של חברים ובני משפחה דבקים באיכות הטיפולים,

מה שעוזר לשנות את הדיאטה לבריאה יותר ולנקוט צעדים אחרים שגם הם מאריכים חיים.

 

 מקור התמיכה

 

המשפחה היא כמובן מקור התמיכה הפסיכולוגי החשוב ביותר לחולה. אם יש רופא מעודכן, בעל ידע רחב נגיש ורחום, הוא גם דבר יקר ערך.

חברים וארגונים בקהילה מספקים את השלב הבא של תמיכה, גם קבוצות דתיות ורבנים יכולים להציע ניחומים גם הם. קבוצות לעזרה עצמית וקבוצות תמיכה מקצועיות קיימות כיום ברוב הקהילות. הקבוצות עוזרות לחולה היחיד להרגיש פחות בודד ולחלוק רגשות עם אחרים שמבינים אותם ויכולים לשמוע מאחרים איך הם מתמודדים עם אותן בעיות.

חברי קבוצות יכולים גם להחליף מידע על טיפולים, בתי חולים ואספקטים אחרים של הטיפול.

טיפול קבוצתי אינו מתאים לכל אחד.  יש אנשים שמתקשים לחלוק רגשות עם אחרים או שמתקשים לשמוע בעיות של אחרים. להם מתאים יותר טיפול פסיכו טרפי אישי לדון בו על המשבר בעקבות המחלה.

אחרים יעדיפו תרגילי הרפיה, כמו מדיטציה, היפנוזה או יוגה. לימוד השיטות הללו יכולה להקטין פחדים, נדודי שינה וכאבים, על ידי הורדת המתח בשרירים, להרגיע ולאפשר לחולה להרהר רגשית במצבו.

 

קשה להאמין אבל לא כל שרודני מחלת הסרטן רואים את המחלה בצורה כה שלילית.

יש שאמרו לי: " זה נישמע מטורף אבל אני שמחה שקבלתי לי סרטן, המשבר הזה שיפר את חיי".

התמודדות עם מחלה קשה מוליכה חלק מהאנשים לגדול רגשית ומאפשרת להם לתקן בעיות שהעיקו עליהם שנים רבות או לפתח תחומים בחיים  שלא היה להם זמן קודם לכן.

לכל האחרים שלא מלאים תקווה גם להם יש דרכים חדשות להפחית את ההרס של ההשפעות הפסיכולוגיות. הימים בהם חולי סרטן סבלו לבד בשקט חלפו ואינם עוד.

 

 החוששים

 

יש קבוצה אוכלוסיה שגדלה  בצפייה לסרטן – מין התראה פסיכולוגית, אני קוראת להם החוששים.

הם מזהים את ההיסטוריה הגנטית שלהם כמובילה לסיכון גבוה לסרטן.

מחקרים שלנו על נשים בסיכון לסרטן שד מצאו שרבות מהן כה חרדות  שלא עושות אפילו את הצעדים המינימאליים כמו לבצע ממוגרפיה. אחרות נקטו בצעדים דרסטיים כמו ניתוחי כריתה מקדימים שלא

הלמו את הסיכון שבהם.

 

 

המחברת: ג'ימי סי. הולנד

 

תרגמתי את המאמר  מהירחון המדעי -   Scientific American   ספטמבר 1996 שהוקדשה כולה למחלת הסרטן.      יוסי ספוזניק

 

 

מונה:

תאריך ושעה
 



 
התחברות לחברים

עבודה בחו"ל

כל הזכויות באתר שמורות ליוסי ספוזניק   0505366176   קרא את תקנון האתר    izen@netvision.net.il

לייבסיטי - בניית אתרים