חפש  

הבית של שוש ויוסי  |  
מכשיר מונע נחירות  |  יוסי ספוזניק - טכנאי שיניים  |  לייב מורגנטוי  |  
 

 מה לומר לאמא של חולה סרטן?

לפני שנה בדיוק היה אהוד, בן 23, בימיו האחרונים בטרם הוכרע על-ידי מחלת הסרטן. יוסי ספוזניק, אשר הכיר אישית אותו ואת אימו, משתף את קוראי סקופ בהתלבטויות ובדילמות סביב העיסוק הכואב בשאלת הסרטן והמוות

לסיפור של עטרת

 

בדיוק לפני שנה, הייתי טרוד בשאלה אחת: מה לומר לאמא של אהוד? מדובר היה בבחור צעיר שהיה בימיו האחרונים, לפני שמחלת הסרטן הכריעה אותו. היכרותי עם אימו הציבה אותי בסיטואציה לא פשוטה, ובחרתי לפנות לפורום תמיכה לחולי סרטן על מנת לשתף את עמיתיי מהפורום בדילמה ולנסות ולהחליף עימם מחשבות לנוכח השאלה הכאובה. לא אוסיף דברים. עדיף לקרוא את ההתכתבות שלי עם חברי הפורום. מדובר במקרה קשה ולא נעים, אבל בלתי-נמנע. זהו אחד מהמצבים שאין מנוס מהם בחיים.

שלום לחברי הפורום.

הסרטן פגע לא רחוק ממני. האח של החבר הקבוע של הבת שלי. אהוד שמו, בן 23. לפני 10 חודשים נתגלה סרטן בראשו (Glioblastoma) והיום הוא במצב שנותרו לו מספר ימים עד שבועות לחיות. מצבו מתדרדר מיום ליום. מה יש לומר, בחור צעיר ומכשר מאוד בתחילת החיים. האימא חסרת אונים. ומה אפשר לומר לה?

הרופאים מבקשים ממנה להחליט האם לתת כימו (אפילו שזה לא יועיל) או לא לעשות כלום. "הייתי רוצה שמישהו יחליט במקומי" – היא אומרת לי. "כל החלטה תגרום לי להרגיש רע, שמא הייתי צריכה להחליט אחרת". היא לא זזה ממיטתו של אהוד חודשיים. היא לא יוצאת מחדרו שמא אהוד יזדקק לה באותו רגע. הערב הצלחתי להוציא אותה לשעה קלה לגינה. ישבנו והקשבתי לה. אבל מה אפשר לומר לה?

אם יש ביניכם מישהי שעברה משהו דומה ורוצה לשתף את האימא של אהוד – אז בבקשה. הכי הייתי מבקש דברים שיכולים לדבר אליה…אני מבטיח להעביר לה.

יוסי

אילן, חבר הפורום, היה הראשון להשיב:

ליוסי ולאמא של אהוד

אבקש מראש שתתייחס למה שאכתוב כאן בספקנות. אינני בעל מקצוע ומה שאביא לכאן הוא סוג של תובנה מתוך מפגשים שחוויתי.

אדם שנמצא במצב אותו אתה מתאר, יודע (במקרים רבים) מה מצבו. במקרים מסוימים הוא מחכה שהסביבה הקרובה תאפשר לו להיפרד ולנדוד למקומות אחרים. זו התמודדות מאוד מורכבת לסביבה הקרובה (משפחה וחברים קרובים) מתוך מבוכה, חוסר אונים, ובהרבה מקרים - חוסר הקשבה. הסביבה הקרובה ממשיכה להשתמש באמירות שעבר זמנן כמו "תהיה בריא", "תחזיק מעמד" ועוד. השפה הזאת יכולה במצבים מסוימים להתחלף בשפה אחרת.

זו אולי השעה למילים כמו: "אהוד יקר שלנו, כנראה שלמרות כל המאמצים, למרות שניסינו בכל מאודנו, התרופות והטיפולים שניסינו לא מועילים יותר. מה אתה מרגיש? מה היית רוצה על מנת שיוקל לך?". או,"יש משהו שהיית רוצה שנעשה עבורך", או, במצבים אחרים, "אהוד אהוב שלי, באתי להיפרד ממך. יש דברים שרציתי לספר לך לפני שאתה הולך מאיתנו…" או במצבים אחרים - "אהוד, אתה תחסר לנו מאוד, אבל אני מבטיח להשתדל עבורך, שהחברה שלך שאתה כה אוהב תמצא חיים חדשים…"

או במצבים אחרים, אחוז בידו, לטף את פניו, אל תגיד.

כאמור, אם פגעתי במישהו, אם צורת החשיבה הזאת מנוגדת לתפיסת החיים של מישהו מהקוראים, אני מבקש להגיד שזו העזרה הקטנה שאני מאמין שביכולתי לתת.

אילן

וכך השיבה גלי, מנהלת הפורום "ציפור לילה":

אני לא יודעת איך מקבלים החלטות כאלה. אני חושבת שכל החלטה שמתקבלת, נבדקת לאחר מכן שוב ושוב אם היא הייתה נכונה. ובאמת, בדרך כלל לא נותר אחר-כך אלא לחשוב.

מנקודת מבט של חולה לשעבר, וגם בתור חברה שחוותה מקרוב, אני יכולה לומר כאן שאם הבחור עדיין מתקשר, אז כדאי לשאול אותו מה הוא רוצה שיעשו: האם הוא רוצה שינסו לטפל בכימו. כאן נכנס השיקול של - ‘כמה טוב זה יעשה’ מול השאלה: ‘עד כמה זה עלול לגרום לו להרגיש רע’. 

אני חושבת שאם הייתי בימיי האחרונים, והייתי יודעת שזמני קצוב, הייתי מוותרת על ניסיונות הריפוי ומתמקדת בשיפור הזמן שנותר לי מול האנשים שלידי. משפחה, חברים וכל מי שמרגיש את הצורך לבוא ולהגיד מילים אחרונות. כי המילים האחרונות, בגלל היותן אחרונות, הן יותר אמיתיות וישירות ונטולות מחסומים וצנזורה. זה לתת למי שסביבי את האפשרות האחרונה להגיד לי את כל מה שרצו, ולתת לי לומר בחזרה. זה לתת חופש לכל העצב והאהבה והגעגועים שעוד יגיעו.

המצב הנוכחי של אהוד הוא מצב שכנראה אי אפשר לשנות, אבל אפשר לפעול בתוכו ולתת לכל הרגשות שההתמודדות הזו מעלה. יש כאן הזדמנות לחבק ולהיפרד, מה שלא ניתן לכל מי שנפרדים מיקיריהם. אני אומרת - לאמץ את ההזדמנות ולנצלה עד תום.

גלי

לאחר שקיבלתי את התשובות הללו, כך השבתי:

לאילן וגלי שלום

אכן, מה שאמרתם נכון ומועיל, וכך יש לנהוג. כרגע המצב הוא שאהוד אינו מתקשר יותר עם הסביבה. קשה לדעת מה הוא שומע ומבין. אימו נמצאת ליד מיטתו 24 שעות והיא סועדת אותו מעל ומעבר. אני הרגשתי אתמול שמי זקוק לתמיכה זו דווקא האמא. היא יושבת ליד מיטתו של הילד שילדה לפני 23 שנים ומחכה לסוף. הרגשתי שהיא נמצאת במצב הכי גרוע שניתן לתאר. ומה אפשר לומר לה ברגעים כאלה?

אני מתפעל מהכוחות שיש לה לתמוך בילד ולמעשה גם בכל הסובבים אותה, אבל בכל זאת - היא זקוקה לתמיכה. אם הייתי מבקש משהו מהפורום הזה, זו תמיכה באמא. אם יש למישהו מסר מועיל שניתן להעביר לה, אני אמסור לה את הנאמר.

יוסי

וכך השיבה גלי:

כאם, הייתי מחזקת אותה באמירה שנוכחותה האוהבת ליד בנה עד הרגע האחרון היא החשובה מכל. זה הדבר הנכון והחשוב ביותר לעשות ואת זה הדבר היא עושה. כמו שקיבלה לידיה באהבה את הילד שלה כשבא לעולם, כך יעזוב כשהוא עטוף אהבה גדולה.

אני חושבת שאמא אמורה להכיר את הבן שלה יותר טוב משאר האנשים סביבו. היא יודעת מה הוא היה אומר, מה הוא היה עושה. אולי להגיד - מה הבן שלי היה עושה? ובאמת לענות על זה, בלי להעביר דרך הפילטרים הרגשיים שלה, ובאופן זה יגיעו אליה התשובות, תוך ידיעה שהיא עלולה להגיע לתשובות שקשה לה להתמודד איתן. אם היא יודעת שזה מה שהוא היה רוצה, אני חושבת שזה יכול להקל עליה קצת בקבלת ההחלטות.

האם צריכה, לדעתי, לשחרר את את נשמת בנה מההתחייבות שלו לעולם הזה. שהנשמה שלו תבחר היכן היא רוצה להיות. האם תמשיך לאהוב את בנה ואת נשמתו גם לאחר שהקשר הפיזי יעלם. הנשמה שלו תלווה אותה מהשמים, הוא יהיה הסנגור שלה בשמים וישלח לה אהבה מדי יום. היא תוכל לדבר אליו כנשמה ללא גוף.

גלי

לסיכום, לאף אחד לא קל להתעסק בנושאים כל כך קשים, אבל אינני מחפש עיסוק בדברים קלים. כאן אני מספר את הדברים מזווית הראיה שלי, כמי שניסה לתמוך במשפחה ברגעים הקשים הללו. האמת היא שלא הייתי מסוגל להעביר לה את הדברים שנאמרו כאן באותה תקופה. הבאתי לה את הדברים רק לאחר מותו של אהוד, ואני מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון. גם אמא של אהוד מרגישה כיום שאלו הדברים שהיא רצתה לומר לאהוד, אבל לא היה הכוח לזה. כיום היא מרגישה שהיא אמרה לו את זה בלב וזה מספק אותה.

האמא נושאת עימה את הזיכרונות וכעת עולים הזיכרונות ביתר שאת. כל יום שעובר מזכיר את מה שהתחולל בדיוק לפני שנה. בתחילת דצמבר תתקיים אזכרה לציון שנה למותו של אהוד.

אימו של אהוד הסכימה שאפרסם את הדברים לזכרו.

לכתבות נוספות של יוסי ספוזניק על מחלת הסרטן וההתמודדות עימה, לחצו כאן.

 

  לסיפור של עטרת 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
מונה:

תאריך ושעה
 



 
התחברות לחברים

עבודה בחו"ל

כל הזכויות באתר שמורות ליוסי ספוזניק   0505366176   קרא את תקנון האתר    izen@netvision.net.il

לייבסיטי - בניית אתרים