חפש  

הבית של שוש ויוסי  |  
מכשיר מונע נחירות  |  יוסי ספוזניק - טכנאי שיניים  |  לייב מורגנטוי  |  
דף הבית >> גילית סרטן, מה עכשיו? '
 
 אפריל 2011
(המסמך כתוב בלשון זכר או נקבה ותמיד הכוונה לשני המינים)
עבור:
כל מי שגילה בגופו סרטן,
מי שמחלים,
שהבריא,
ולמי שמכיר קרוב/ת משפחה, חבר/ה, ואפילו מישהו רחוק שחלה בסרטן.
 
כולי תקווה שהמסמך הזה יגיע לכל האנשים שצריכים אותו
ויעזור להם לסלול את הדרך שלהם לריפוי ולחיים טובים יותר.
 
גילית סרטן, מה עכשיו?
'סוד הניצחון שלי'
 
שלום,
שמי מירב.
לפני שנה (ערב יום העצמאות) גיליתי שיש לי גוש סרטני בשד.
הייתי אז בת 36, נשואה עם 2 ילדים קטנים בני 5 ושנתיים, בשלהי הקמת המשפחה, בניית הקריירה, ומעבר לבית החדש שלנו (ששיפצנו בעמל רב) רק 3 חודשים לפני כן.
 
הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. לא הדחקתי אפילו לא לשנייה, ניסיתי לעכל מה קורה פה. פתאום הבנתי - יכול להיות שההנחה הבסיסית, שקודם לא חשבתי עליה בכלל,  שאגדל את ילדיי באושר, לא תתממש. ייתכן שילדיי יגדלו בלי אמא, שבעלי יגדל אותם לבד. היום אני פה ומחר מי יודע. מי מסוגל לחשוב על זה?
 
המחשבות היכו בי ללא הפסקה, לאכול - לא יכולתי, לישון – בקושי, לעבוד – לא ממש.
הייתי זומבי, לא מצאתי את עצמי.
 
התחושה הדומיננטית ביותר היתה פחד.
מעולם לא הרגשתי פחד בכזו עוצמה. ולא סתם פחד, פחד מהמוות, פחד קיומי.
מעולם גם לא התעסקתי עם המוות לפני כן, ופתאום זה כל כך מוחשי ואולי גם כל כך קרוב. איך זה יכול להיות? בלבול נוראי, אי ודאות, סערת רגשות, תחושת כאוס.
הייתי מסתכלת על הילדים שלי ובוכה. זו תחושה שקשה לתאר במילים.
 
זו היתה ההתחלה.
הפחד הפך לחלק ממני והבלבול התחלף כל הזמן בנושאים שונים – איזה רופא, מי ינתח, מי האונקולוג, איזה בי"ח, איזה טיפול (יש מסתבר יותר מאפשרות אחת), טיפול משלים כן /לא, עם / בלי כימו, מה הסיכוי שלי לחיות, מה הסטטיסטיקה אומרת ועוד ועוד.
הייתי מטורפת אחר הסטטיסטיקות, נאחזת בכל אחוז כדי לדעת אם אחיה או לא. הרצון שלי לשלוט בגורל שלי ובמה יהיה היה כל כך חזק ומסתבר שעשה לי כל כך רע. זה לא היה מקום נכון להיות בו.
 
והנה אני היום, בדיוק שנה אחרי, עברתי את כל הטיפולים האפשריים ובגלל גילי הצעיר לא חסו עלי. שנה זה לא הרבה במחלה הזו כדי לבחון 'אם שרדתי', אך זה גם לא מעט בהתחשב בכברת הדרך שעשיתי ועוד ידי נטויה. ומה שחשוב זה המצב שלי היום, המקום אליו הגעתי, שהינו הרבה יותר טוב מהמקום בו הייתי לפני המחלה, מכל הבחינות:
גוף-רוח-נפש. למדתי להסתכל עליהם כאחד. שלושתם זו אני ואני לא יכולה להפריד ביניהם.
 
אל תתבלבלו לחשוב שאני אדם רוחני שמרחף כמה ק"מ למעלה ורחוק מפה. נהפוך הוא. אני אדם מציאותי מאד, עם רגליים על הקרקע (לפעמים יותר מידי), מנהלת חיי משפחה, בית, קריירה וגם את עצמי!
 
לפני כ- 3 שבועות הייתי אצל רינה, מטפלת בביו-אנרגיה, והיתה לנו פגישה מאד מרגשת. שוחחנו, היא בדקה אותי וטיפלה, ואמרה לי שהכול בסדר, מצב הגוף שלי ביחס לכל מה שעברתי בשנה האחרונה מדהים, ושכנראה גם ריפאתי את עצמי. "גילית את סוד הניצחון" היא הוסיפה ואמרה שללא ספק חלק מהיעוד שלי כאן זה ללמד אנשים איך עושים את זה.
הייתי מאד נרגשת. בראש ובראשונה ממצבי הרפואי כמובן.
ומעבר לזה, היא כמובן ראתה את המקום הטוב אליו הגעתי היום. הייתי נרגשת מלהסתכל על עצמי -  איפה הייתי לפני שנה כשבאתי אליה מפוחדת, לפני כימו, ואיפה אני היום. הקשבתי גם למה שאמרה על היעוד שלי, זו לא פעם ראשונה ששמעתי את זה. והנה, ממש לא הרבה זמן לאחר מכן אני יושבת וכותבת את המסמך הזה, בתקווה שיהיה לעזר לכל מי שנזקק ויזדקק לו.
החלטתי שאם יש משהו שעשיתי נכון (וכנראה שיש) כדאי שכמה שיותר אנשים ידעו זאת וינצחו במשחק החיים שלהם. כי רק אנחנו אחראיים על החיים שלנו, השמחה, האושר וגם הבריאות שלנו (והסדר בו כתבתי את הדברים אינו מיקרי).
 
לפני ש 'אגלה את סוד הניצחון שלי' , אתם בטח תוהים מה כבר השגתי בשנה? למה אני מתכוונת ב 'סוד הניצחון שלי'?
 
רוח-נפש:
§         צמחתי מתחושה של חידלון לתחושה של עוצמה וחיוניות בזמן מאד קצר
§         תפישתי את החיים השתנתה באופן דרמטי
§         יש בי שמחה, אושר, תחושת מילוי ואנרגיה כמו שלא היו קיימים בי מעולם
§         אני רגועה, שלווה, יציבה, ויודעת משהו על החיים הקצרים – ארוכים שלי
§         הפכתי לאדם הרבה יותר טוב ונעים, לעצמי, לילדיי, לבעלי ולכל הסובבים אותי
§         אני נהנית מכל רגע, מעריכה כל יום שעובר, שמחה על כל דבר, לא מחכה למשהו שיקרה בעתיד שיעשה אותי מאושרת
§         אני עושה ופעילה בהרבה תחומים שאני אוהבת, ושגיליתי שאני אוהבת במהלך התקופה הזו; תחומים שהיו שם עמוק בפנים אך לא באו לידי ביטוי
§         יש בי רצון 'לקרוע את החיים' כמו שלא הרגשתי מעולם, גם לא בגיל הנעורים
 
 
גוף:
§         עברתי בצורה טובה מאד סדרה של טיפולים כימותרפיים קשים עם מינימום תופעות לוואי
§         עברתי הקרנות עם מינימום תופעות לוואי
§         השתקמתי תוך זמן קצר מאד
§         המשכתי לעבוד כמעט לאורך כל התקופה (אף שלא באופן מלא)
§         תפקדתי בבית ועם הילדים, הם אפילו לא יודעים על המחלה (עם עזרה ותמיכת המשפחה הקרובה כמובן)
 
הגעתי למקום מאוזן והרבה יותר טוב, נכון ובריא בכל המימדים – גוף-רוח-נפש.
 
 
 
 
 
אז מהו 'סוד הניצחון שלי'?
 
אנסה לסכם את הצעדים וההמלצות שלי בצורה הקצרה והפשוטה ביותר.
כמעט בכל נושא יש נגיעה גם בגוף וגם ברוח ובנפש כך שהיה לי קשה לחלק אותם לפי הגדרה זו. הנושאים מסודרים בערך לפי הסדר בו אני הגעתי אליהם, שלב אחר שלב.
 
  1. ידע זה כוח
בשבועות הראשונים הייתי שקועה באינטרנט בחיפוש מידע ולמידה על המחלה שלי. רוב הסובבים אותי סברו שאני עושה טעות, שיש שם המון מידע לא רלבנטי, מטעה, ולפעמים אולי גם נכון אך קשה ללמוד אותו לבד, ואז אני חווה צער ועוגמת נפש.
יש בזה משהו.
לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בעובדות קשות, לדוגמא שהסוג שלי הינו אלים, שאין לו תרופות ביולוגיות או הורמונאליות, והייתי מדוכאת וחרדה מאד במקרים הללו.
אבל,
במבט לאחור למדתי המון מהאינטרנט. ומבחינתי הידע הזה נתן לי ביטחון. כשהגעתי לרופאים ידעתי על מה מדברים, ידעתי מה לשאול, הרגשתי שאני לא אבודה.
אבל יותר חשוב מאשר לימוד על המחלה, אפשרויות לריפוי, תרופות וכד'; למדתי על עולם שלם שהינו משלים לרפואה הקונבנציונאלית. הבנתי שיש לי את האפשרות לעשות עוד המון דברים כדי להבטיח את הריפוי שלי שכן ברפואה לא מבטיחים ריפוי ואין ממש תרופה ודאית למחלה הזו כמו שיש למחלות אחרות. במקום שהרפואה נעצרת מתחילה הרפואה המשלימה או האלטרנטיבית.
זו הבנה חשובה ביותר. יש המון מה לעשות כדי לרפא את עצמי!
ההבנה הזו נתנה לי המון כוח ותקווה.
ועוד טיפ קטן כש מחפשים באינטרנט, לחפש מאמרים, אתרים של רופאים, מומחים, ידע מקצועי ובשום אופן לא לחפור בפורומים של שאלות ותשובות.
 
  1. הגילוי וההתחלה הינם השלב הקשה ביותר
יכול להיות שהייתי אדם לא מאד אופטימי לפני כן, קצת קשה לי להודות בזה היום.... אבל גם אנשים אופטימיים עלולים לחטוף מכה קשה עם ידיעה על מחלה קשה. צריך להבין כי ההתחלה הינה הקשה ביותר. שלב הגילוי, המחשבות, ויותר מכל חוסר הודאות, גורמים לחוסר שקט ותחושת דיכאון, עצב ובעיקר חרדה.
זה בסדר. זה טבעי.
חשוב לזכור בנקודה הזו כי מהמקום הזה ממשיכים הלאה וצומחים.
כל מקום נמוך שאנחנו מגיעים אליו הינו הזדמנות לצמיחה, להתעוררות, ולהתפתחות לעבר מקום יותר טוב ממה שהיינו בו קודם.
 
  1. פעילות ספורטיבית
אז כפי שהבנתם בשבועות הראשונים הייתי חסרת מנוחה ורוב הזמן חסרת סבלנות לסובבים אותי ועצבנית. ערב אחד בעקבות ספר שקראתי (אפרט בהמשך) החלטתי לשים נעלי ספורט (היו לי אז רק sketchers כי לא עשיתי ספורט מהילדות) ולצאת להליכה בשכונה. בהתחלה הלכתי 20 דק'. אחר כך 30 ד'. אחר כך עברתי לבוקר ולאט לאט התמכרתי. גיליתי שההליכה הינה כוח ריפוי אדיר לגוף ולנפש. גם כל המחקרים שקראתי חיזקו אותי שספורט מוריד את הסיכון לחלות בסרטן בעשרות אחוזים. ההליכה פשוט הרגיעה אותי. הייתי 'מפרקת' את כל העצבים בשעה טובה של הליכה על הבוקר וכל היום שלי היה נראה אחרת. התמדתי בזה גם במהלך טיפולי הכימו – חשוב מאד! היו ימים שהלכתי פחות, הלכתי לאט והיו גם כאלה שלא הלכתי בכלל, אבל לא היו הרבה מאלה.
היום אני מכורה, בהנאה גדולה להליכה כל בוקר כמעט, של 45 דק' עד שעה. אני הולכת בשכונה, בשדות שליד הבית וכמה שיותר באוויר הצח, בכל עונות השנה, כולל מעיל גשם בבוקר של חורף עם גשם קל.
אני הולכת לבד, בלי מוסיקה, מתמכרת לטבע ולעצמי. סוג של מדיטציה.
 
ולמעיזים – מומלץ בחום לסיים כל הליכה במקלחת קרה, או לפחות 2 דק' בסוף של מים קרים. אני מיישמת זאת וזה נפלא. לפני כן הייתי מתקלחת במים רותחים עד שהאדים היו יוצאים מגופי גם לאחר סיום המקלחת. עניין של שינוי הרגלים.
 
  1. לווי של פסיכולוג/ית
מהר מאד הבנתי שהראש הרוח והנפש זה הדבר הכי חשוב שבו צריך לטפל. אם הראש חושב נכון, והנפש נמצאת במקום טוב יש סיכוי הרבה יותר גבוה לריפוי מלא. והרי עזרה של פסיכולוג/ית הינה זכות (לדעתי לפחות) אז הנה ההזדמנות לממש! לא לוותר!!
לי יש את לילי שהכרתי עוד לפני כן. אני זוכרת את השיחה הראשונה שלנו בה אני מספרת לה על המחלה ואני בוכה. היא גם כמעט בכתה איתי. לילי עזרה לי במהלך כל התקופה להתגבר על הפחד, על המחשבות, על הרצון לשלוט בכל דבר בחיים שלי ומסביבי, להסתכל בצורה אחרת על כל מה שקורה, על החיים, על המקורות לאושר, לשמחה ולחיוניות שלי.
תחושת שחרור אמיתי. הכול הופך ליותר קל, יותר פשוט,
יציאה מעבדות לחירות..(בהשראת פסח שזה עתה חלף).
 
  1. לא לצאת ממעגלי החיים
בתחילת הדרך שמעתי את המשפט הזה ממישהי מארגון 'אחת מ- 9'. שוחחנו בטלפון פעם אחת וזה נחרט לי. זה מאד נכון. מעגלי החיים, ובהקשר זה העבודה עבורי, עזרה לי לשמור על שפיות. לא הלכתי לאיבוד. לא התנתקתי. רציתי להמשיך ולעשות, להפיק מעצמי ערך, להמשיך להתפרנס, להיות עסוקה בדברים אחרים חוץ מעצמי ומהגיבנת החדשה שלי.
 
  1. לשתף ממקום של עוצמה
לא הסתרתי. שיתפתי בהתחלה את הסביבה הקרובה ורק אחר כך מעגל שני ושלישי. ה 'אחר כך' היה אחרי שהרגשתי התייצבה, שהרגשתי חזקה, על הרגליים, בדרך לניצחון ולריפוי; ואז מה שהקרנתי היה מעצים, מעודד, חזק, אנשים לא הרגישו צורך לרחם עלי. להיפך, היו גאים בי, סמכו עלי הסתכלו עלי אפילו בהערצה לפעמים וזה נתן לי יותר כוח והעצים אותי בחזרה. זה גלגל קסם שפועל בצורה מדהימה.
 
  1. ספרים מעוררי השראה
מתישהו, עדיין בטווח השבועות הראשונים הצלחתי למקד את עצמי קצת בקריאה. אכן לא קל לשבת ולקרוא במצב זה אבל שווה לנסות ולהשקיע. בעיקר לפני השינה כדי להיכנס לשנת הלילה עם מחשבות טובות. להלן כמה ספרים שקראתי (לפי הסדר בו קראתי אותם) שבהחלט תרמו רבות לשינוי בתפישה שלי את המציאות. 1) 'הסוד' של רונדה בירן, שהיה אצלי בבית זמן רב ולא קראתי אותו לפני כן - קליל, בנאלי אבל חשוב. 2) 'כוחו של התת מודע' של דר' ג'וזף מרפי – אחרי הסוד העמקתי את הרעיון בספר זה שפשוט היכה בי. הבנתי כמה כוח יש לי כדי לרפא את עצמי. ספר חובה!!! 3) 'שביל הזהב לריפוי טבעי' של שרה חמו – ספר שפתח את עיניי בנושא אורח חיים ותזונה 4) 'ירוק לחיים' של ויקטוריה בוטנקו – כוח הריפוי של שייקים ירוקים 5) 'ספר המתים והחיים הטיבטי' של סוגיאל רינפוצ'ה – ספר לא פשוט לקריאה, פילוסופית הבודהיזם על החיים והמוות. המוות שם הינו חלק מהחיים ולכן אינו טרגדיה כפי שאנו רגילים להתייחס אליו בעולם שלנו 6) 'הבחירה בחיים' של מיכל בוקר – פירוט בהמשך;
ויש לי עוד כמה ספרים ליד המיטה ועל הכוונת כמו 'לא לסרטן' של ד"ר דויד סרוואן-שרייבר  ואחרים.
וכל זאת בנוסף לחומר רב שקראתי באינטרנט על כל נושא בו נתקלתי – תזונה, תוספי מזון, ספורט, טיפולים אלטרנטיביים וכד'. יש המון מידע, כל אחד צריך למצוא את מה שמתאים עבורו.
 
  1. שנת לילה טובה
העומס בתקופה זו הוא רב. פיזי ובעיקר נפשי. חשוב להקפיד על שנת לילה טובה בה הגוף צובר כוחות. בלילה המערכת החיסונית עובדת, ושתעבוד שעות נוספות...היא זו שתתגבר על המחלה.
 
  1. תזונה נכונה
את ראשית דרכי התחלתי עם שיטת קינגסטון. בהמשך נעזרתי בקירה, נטורופתית מדהימה (יש לה אתר עם מידע רלבנטי ומעניין מאד), אליה הגעתי דרך המרכז לרפואה משלימה בבית חולים בלינסון (אליו כל חולה סרט יכול להגיע). אחר כך התוודעתי לשיטת ה- raw food, מקרוביוטיקה ועוד. עם הזמן הבנתי על עצמי מה עושה לי טוב, במה אני מאמינה ומה קל לי לאמץ כדרך חיים. חשוב לאמץ דרך בה אפשר להתמיד לאורך זמן.
שיניתי את התזונה שלי מקצה לקצה באופן מיידי. ההרגשה הטובה שליוותה אותי בעקבות זאת היתה מדהימה. לפני שהתחלתי את הכימותרפיה, ובעקבות השינוי שכבר עשיתי באורח חיי (ספורט, תזונה, שינה) הרגשתי הכי בריאה וחזקה שהרגשתי אי פעם. אני בטוחה כי השינוי באורח החיים שלי עוד לפני התחלת הטיפולים ותוך כדי הטיפולים תרמו רבות לדרך הטובה שבה הצלחתי לעבור אותם.
 
  1. אנשים מעוררי השראה
בתחילת הדרך ולאורכה חיפשתי לדבר עם אנשים שאוכל ללמוד מהם, אנשים מעוררי השראה. חיפשתי אנשים שטיפלו בעצמם בדרכים לא מקובלות, שניצחו למרות כל מה שהרופאים אמרו, שנקטו צעדים הדורשים אומץ. היו כמה אנשים כאלו שדיברתי איתם והם תרמו לי להרגשה של עוצמה, של כוח, של אינסוף אפשרויות לרפא את עצמי, של הבנה שהמחלה הזו היא לא חשוכת מרפא. בהרבה מיקרים הם גם תרמו לי ידע וחיבור לשיטות ואנשים שונים שחלקם אפרט. חפשו כאלו, יש גם המון אנשים שמספרים באינטרנט (והנה גם אני...).
 
  1.  לתת מקום למה שאוהבים באמת, עמוק בלב
בשגרת היומיום שלנו והמרוץ אחר החיים אנחנו שוכחים לפעמים מה אנחנו אוהבים, מה עושה לנו טוב, מה ממלא לנו את הלב ואת החיים. למרבה האירוניה, התקופה הזו מאפשרת להיזכר בדברים האלו. זה מעין פסק זמן מהחיים המאפשר התבוננות מחודשת על הכול.
אני נמשכתי מאד לים בו ביקרתי לעיתים תכופות ובכל הזדמנות (רק השבוע 3 פעמים ואפילו עם צינון קשה), התחלתי לכתוב – דבר שאהבתי כילדה וזנחתי שנים רבות וארוכות (אולי עוד אוציא פעם ספר, מי יודע..), ספורט שכבר הזכרתי, ריקוד – שאני כל כך אוהבת ולא הצלחתי להכניס לחיי עד עכשיו, ועוד...
זה הזמן לעשות את מה שטוב לי באמת, מה שמרגיש לי הכי נכון עבורי, להוסיף לחיים עוד עיסוקים שממלאים אושר, שמחה ואנרגיה טובה.
 
 
 
  1.  סדנת "הבחירה בחיים" של מיכל בוקר
באחד משיטוטיי באינטרנט (הנה דוגמא למה אפשר למצוא שם..) מצאתי את הסדנה המיוחדת הזו. מדובר ב- 10 מפגשים של שעתיים המקנים כלים וטכניקות לריפוי שמשלימות את הרפואה הקונבנציונלית. קיבלתי המון השראה מהסדנה, אני מיישמת עד היום כלים שלמדתי כמו: טבילה בים, גם בחורף במים הקפואים (חובה לנסות!!! זאת הרגשה שמיימית), מדיטציות, דמיון מודרך, תזונה, פרספקטיבה על החיים ועוד.
 
  1. דמיון מודרך, מדיטציה
אני עדיין לא יודעת לעשות מדיטציה. אני גם לא עושה יוגה. ובכל זאת היו רגעים ועדיין יש לי כאלה כל יום בהם דמיון מודרך הינו כלי נפלא שלוקח אותי למקומות טובים ועוזר לי לעבור מצבים קשים. לדוגמא – במהלך הטיפול הכימי הייתי מדמיינת איך 'שיקוי הקסמים' שלי נכנס ומחפש תאים 'דפוקים', כאלו שצריך להשמיד; מתחת למכונה הלא נעימה של ההקרנות דמיינתי איך התאים שלי מתחבאים מפני הקרינה. כל יום בהליכת הבוקר שלי אני עדיין משננת לעצמי מנטרות על הגוף החזק שלי, התאים הבריאים והמושלמים שלי. הכלי הזה גם עזר לי מאד לפני השינה, הייתי מדמיינת את הגוף שלי בריא, תאים נקיים. היתה אפילו פעם אחת, במהלך הסדנה של מיכל בוקר, שהיתה לי ספירת כדוריות לבנות מאד נמוכה. עשיתי דמיון מודרך לפי הספר שלה במשך כמה ימים לפני בדיקת הדם והספירה שלי עלתה פלאים!
 
  1.  'תעצומות'
ארגון שייסד פרופ' זייצי'ק, רופא וחוקר סרטן, הפונה למבריאים מסרטן וחושף כלים אלטרנטיביים לריפוי ומניעה של מחלת הסרטן. אני הולכת לכנסים שנערכים מידי חודשיים, יש גם סדנאות מידי פעם והכי חשוב, קשר לבעלי מקצוע טובים ואנשים מעניינים. הארגון פועל שלא למטרות רווח, הפעילות בו אינה כרוכה בתשלום. התוועדתי דרך 'תעצומות' למטפלים, שיטות שונות, ספרים ועוד. המפגשים עוזרים לי לשמור על רמת מודעות גבוהה ודבקות בדרך בה התחלתי.
 
  1.  טיפולים אלטרנטיביים
כמו שכבר הזכרתי, לאורך הדרך גיליתי עולם שלם, שלא הכרתי בעבר, של טיפולים אלטרנטיביים רבים ומגוונים. נעזרתי בטיפול ביו-אנרגיה אצל רינה שכבר הזכרתי, טיפול קנסיולוגיה אצל רופאה מומחית, שניטרלה לי את השפעות ההקרנות השליליות עד כדי כך שהאחות שליוותה אותי בבית החולים אמרה שאני מקרה נדיר, ורינה לא מצאה צלקות פנימיות רק חודשים מעטים לאחר מכן. יש המון אפשרויות והמון מטפלים, כל אחד בוחר את מה שמתאים לו ומה שהוא מאמין בו, והכי חשוב מטפל שסומך עליו. חשוב מאד לברור את הטיפולים ולהגיע דרך המלצות.
 
  1.  לימודים שמעבר
הבנתי שאני רוצה להעשיר את הידע שלי בעוד מימד, שונה מכל מה שאני רגילה ללמוד עד היום (לימודים אקדמאיים, עיסקיים וכד'). הסטירה שקיבלתי והצורך לחפש אחר פתרונות ואלטרנטיבות הובילו אותי לכל מיני מקומות ובין היתר ללימודי קבלה. קודם לכן זה סיקרן אותי כי פשוט לא ידעתי מה זה. מצד שני תמיד פחדתי מהקשר שבין קבלה לדת (אני מאד חילונית), עד שהבנתי שאין קשר. אפשר ללמוד קבלה בלי להיות דתי ואין מדובר בתנועה לחזרה בתשובה. נהפוך הוא, לחילוניים אפילו יותר קל לפעמים להתחבר לקבלה. אני בשלהי קורס שני במרכז לקבלה ומחכה בכיליון עיניים לכל שיעור ושיעור. הלימוד הזה משאיר אותי ברמת מודעות גבוהה ובמסלול התפתחות עצמית וצמיחה. זה פשוט עושה אותי אדם טוב יותר. אני לא חושבת שהייתי מגיעה לכתיבת המסמך הזה בלי הלימודים הללו.
 
 
2 חוקי יסוד בדרך לניצחון:
1. אחריות- הכול תלוי בי
2. נחישות והתמדה
 
לאחר כחודש וחצי בערך, כשהתחלתי כמה מהפעילויות שתיארתי בהתחלה הבנתי את העניין החשוב ביותר בכל התהליך.
הדבר הראשון שהבנתי ושהיה לימים החשוב ביותר הינו שהעתיד והריפוי תלוי בי. לא ברופאים, לא בתרופות, בכימו וכד' אלא בי.
זו הבחנה חשובה מאד.
בנקודה הקשה הזו צריך לקחת אחריות על החיים. הבנתי שיש לי המון כוח שאני צריכה לגייס ולהפעיל כדי לרפא את עצמי.
שמעתי בתחילת הדרך אמירות כמו "תגייסי את כל הכוחות שלך לניצחון בתהליך הזה". זה מה שעשיתי.
ואני אומרת את זה לכל אחד – הכול תלוי בך.
ואחרי שמבינים את זה חשוב להתמיד בנחישות ולזכור כל הזמן את הגורם המניע החיים!
 
 
לסיכום אומר שהדרך אינה קלה. מדובר בתקופה קשה. יש עליות, ירידות, נפילות, התרסקויות וזה בסדר, זה חלק מהתהליך.
 
גם בסוף, כשהכול כבר נגמר, עם כל ההתרגשות שהיתה לי חוויתי נפילה. מעין התרוקנות מאנרגיה שהתבטאה גם בתזונה לא טובה, העדר ספורט כמה שבועות, היעדר ים, ספרים וכל אורח החיים החדש שלי נעלם. הרגשתי שחזרתי להיות מירב הקודמת. הרגשתי רע עם זה. זה נמשך כמה שבועות אבל עם הרבה מודעות, נחישות והתמדה גם החלק הזה נגמר. נסעתי לחופשה מהממת עם בעלי וחזרתי עם כוחות מחודשים. המשכתי במסלול שלי, חזרתי לכל הפעילויות שלי, וההרגשה הטובה לא איחרה לבוא ועימה אנרגיה חסרת מעצורים.
 
היום אני עושה את כל מה שתיארתי, אבל ממקום אחר. לא עוד ממקום של פחד, מלחמה, לשרוד את המחלה, כי אם ממקום של בריאות, עוצמה, התחדשות, שמחה ואושר. אני הרבה יותר מאוזנת, רגועה, משוחררת, רכה, נהנית מהחיים. הפרספקטיבה שלי על החיים ועל העולם השתנתה. אני נהנית מכל רגע שעובר, לא מחכה לכלום שיקרה, מאושרת מכל מה שכבר קורה, מודה על כל מה שיש.
הלוואי שהייתי מגלה את כל זה גם בלי הסטירה שקיבלתי. אבל כנראה שזה מה שהייתי צריכה כדי להתעורר לחיים שלי. אני שמחה שלפחות הצלחתי להפיק מזה את המיטב עבורי, וכמו שאמרתי היד עוד נטויה.
 
 
אסיים בהוקרת תודה לאנשים שהולכים איתי את כל הדרך.
בעלי היקר, גילי, המלאך שאוהב, תומך, מקבל ומכיל; כל יום שעובר אני אוהבת אותך יותר;
ילדיי המקסימים, יולי ותומר, שמהווים מקור לשמחה, לאושר ולצמיחה עבורי;
הוריי האהובים, יהודית וצבי שיהיו בריאים, שתומכים ועוזרים בכל דבר, בכל שעה ובלי לחשוב פעמיים, שהחזיקו אותי ואת משפחתי בימים קשים;
אחי ירון ואשתו נעמה המקסימים שאוהבים ועוזרים מתי שרק מבקשים;
הורי בעלי ובני זוגם, דורית ומיכה, רוני ומירטה, שהיו לעזרתנו מתי שרק רצינו, שהקיפו וחיממו אותנו באהבה כנה ואמיתית;
אח של בעלי, ערן, שהיה לו (ולנו) לעזר ומקור לתמיכה וכוח כי מישהו צריך להחזיק גם את מי שמחזיק אותי;
חבריי וחברותיי המקסימים, שהיו לי כמו משפחה אחת גדולה, לא הרפו ממני דקה והחזיקו חזק חזק כשהיה כל כך צריך;
חבריי לעבודה שהיו לחלק מהמשפחה, דאגו ואהבו אהבת אמת כנה ואמיתית, תמכו והבינו לאורך כל הדרך;
הרופאים שטיפלו בי לאורך הדרך, דר' עברון ובמיוחד פרופ' תמר פרץ ממנה שאבתי המון ידע, כוח, בטחון והשראה, היחידה שדיברה איתי גם על אורח חיים כגורם מונע (!);
האחיות המקסימות בבית החולים, ובמיוחד ליטל, שטיפלה בי והיה לה איכפת באמת, מכל הלב;
המטפלים שפגשתי שהרכיבו לי לאט לאט את הפאזל לחיים בריאים וטובים יותר;
וכל האנשים המדהימים שפגשתי, הכרתי ושוחחתי עימם לאורך הדרך,
תודה.
 
* ברצוני לציין כי ביקשתי אישור מהאנשים המוזכרים בכתבה להזכיר את שמם, וכמובן שאין בינינו שום התקשרות עיסקית, ואין בדבריי משום המלצה רפואית כזו או אחרת.
 
בברכת בריאות ורפואה שלמה
חיים טובים ומאושרים
מלאי אהבה ושמחה
 
שלכם,
מירב
 
אם אתם חושבים שהמסמך הזה יכול לעזור למישהו שאתם מכירים נא הפיצו אותו הלאה.
 
 
מי שרוצה לשאול שאלות, לברר עוד פרטים ולהתייעץ מוזמן לפנות אלי באימייל:
Meirav.jones@gmail.com
 
 
 
מונה:

תאריך ושעה
 



 
התחברות לחברים

עבודה בחו"ל

כל הזכויות באתר שמורות ליוסי ספוזניק   0505366176   קרא את תקנון האתר    izen@netvision.net.il

לייבסיטי - בניית אתרים